|
|
|
|
|
קרנות נאמנות
|
|
קרן נאמנות היא הסדר שמטרתו השקעה משותפת בניירות ערך והפקת רווחים משותפת מהחזקתם ומכל עסקה בהם. קרן נאמנות מנוהלת על ידי מנהל הקרן. כל משקיע רשאי לרכוש יחידות השתתפות של הקרן ואחר כך לפדות אותן, כולן או מקצתן, לפי המחיר שלהן סמוך למועד הרכישה או הפדיון. הקרן פועלת על פי הסכם נאמנות שפרטיו פורסמו באמצעות תשקיף. קרן הנאמנות משקיעה לפי מדיניות השקעה, הנקבעת מראש וניתנת לשינוי מעת לעת, לאחר שמתריעים על כך בפני החברים המשקיעים בקרן. ישנם סוגים רבים של קרנות נאמנות, מהן מנייתיות אשר מדיניות ההשקעה שלהן קובעת כי על מנהליהן להשקיע שיעור מסוים מסך הנכסים שלהן במניות. ההשקעות לפי סוגי המדיניות של הקרן יכולות להשתייך לסקטורים שונים בתחומי המסחר והכלכלה (כללי, ענפים, מדדים, אופציות, אג"ח להמרה וכו') וחלק מהן המתמקדות באפיקי השקעה אחרים, כגון מק"מ, אג"ח צמודות מדד, אג"ח במט"ח ועוד. עקב כך קרן הנאמנות מתאימה למספר רב של סוגי לקוחות וניתן להתאים את קרן הנאמנות לאופי ההשקעה/רמת הסיכון. בארץ מנוהלים כ- 125 מיליארד שקל ובעולם למעלה מ- 8 טריליון דולר בקרנות הנאמנות.
|
|
|
|
|
|
טעויות של משקיעים בקרנות נאמנות - 1
|
1. בנייה לא נכונה של תיק ההשקעות. "תיק ההשקעות הוא כמו בניין. כדי שיתנשא לגובה, צריך שהיסודות יהיו טובים", מסביר עוז שמש. משקיעים רבים אינם שמים דגש מספיק על הבדיקה איזה אפיק השקעה מתאים להם. "הדגש צריך להיות על הרצונות אך גם על הצרכים, שאליהם המשקיעים לא תמיד מודעים". הצרכים עליהם מדבר שמש הם אופק השקעה קצר או ארוך, ורמת הסיכון אליה המשקיעים מוכנים להיחשף. ההגדרה המדויקת של התיק וגזירת אפיקי ההשקעה המתאימים בעולם הקרנות היא, כמובן, משימתו של יועץ ההשקעות.
2. התעלמות מיתרון המס. הטעות הראשונה לפי רונן אביגדור היא ההתעלמות של משקיעים רבים מיתרון המס שטמון בקרנות הנאמנות לעומת השקעה ישירה במניות - יתרון שנוצר בעקבות הרפורמה בשוק. "בקרנות פטורות ישנה דחייה של תשלומי המס", מסביר אביגדור. "כל עוד המשקיע מחזיק בקרן, נדחים תשלומי המס על הפעולות בה. לעומת זאת, בניהול תיק ניירות ערך, מימוש של כל נייר נחשב לאירוע מס". ניצול של יתרון המס מאפשר למשקיע דינמיות בנכסי ההשקעה שלו, מבלי לשלם מס בכל מימוש של נייר ערך בו הוא משקיע - מצב שטמון בו ערך כלכלי רב. בזכות הטבת המס, טוען אביגדור, יש בשנים האחרונות מגמה של מעבר להשקעה בקרנות נאמנות, גם בקרב המשקיעים הגדולים והמתוחכמים יותר.
3. ראיית הטווח הקצר בלבד. רוב המשקיעים מסתנוורים מתוצאות העבר של קרנות הנאמנות, ובמיוחד מתוצאותיהן לטווח הקצר. "אנשים הולכים עם הקרן שבלטה בחודש האחרון אבל לא עם הקרן שמובילה בטרק רקורד ארוך יותר", אומר אביגדור. בשנים האחרונות, הוא מסביר, התופעה בולטת יותר כשהשוק נהיה עצבני, וכסף עובר מקרן לקרן על סמך ביצועי החודשים האחרונים בלבד. הטווח המינימלי שכדאי לבחון הוא שנה לאחור ויש שממליצים לבדוק את רקורד התשואות של הקרן מיום הקמתה, כולל בשנים הקשות יותר למשק.
4. הסתכלות לאחור ולא קדימה. בהמשך לנקודה הקודמת, שמש טוען שכשהמשקיעים בוחרים קרן לפי התשואה ההיסטורית שלה, הם שוגים ומניחים שהיא תניב אותה תשואה גם בעתיד. "צריך להסתכל על שלל פרמטרים היסטוריים כמו מי מנהל הקרן, מה עשה האפיק כולו ומה הצפי שלו", הוא אומר, "אבל מה שחשוב זה להסתכל קדימה, בניסיון לחזות מה יעשה האפיק בו מנוהלת הקרן. זה דומה להסתכלות על מכפיל רווח של מניה - צריך לבדוק מה יעלה ולא מה עלה בעבר".
5. דמי הניהול. דמי הניהול נגרעים מהתשואה הסופית של המשקיע, ולכן חשוב לקחת אותם בחשבון כשבוחרים קרן. אביגדור מציין שמנהלי הקרנות מציגים תשואות נטו, אחרי דמי הניהול. לעתים המשקיעים שוגים כשהם מנכים מהתשואות הללו את דמי הניהול פעם נוספת, ואז בוחרים קרן להשקעה. לכן, כדאי לוודא מהו גובה דמי הניהול ומהי התשואה לפניהם ואחריהם.
6. חוסר מודעות לעמלות. יש קרנות נאמנות שגובות עמלות בגין קנייה ומכירה - אבל יש קרנות שלא, ושמש מבהיר שמשקיעים רבים אינם מודעים לעמלות שנגבות או שלא נגבות בקרנות. "בהרבה קרנות אין פערים בין עמלת קנייה למכירה, ויש גם מקרים בהם מנהל הקרן לוקח את העלות על עצמו, כמו בקרנות השקליות", הוא אומר. לכן, כדאי לבדוק מהו מנגנון העמלות המקובל בכל קרן שהמשקיע בוחן לפני שמתקבלת ההחלטה הסופית.
7. התעלמות מהתנודתיות ורמת הסיכון. "רוב המשקיעים מתרכזים בתשואה של הקרן. מעט מאוד משקיעים מסתכלים על התנודתיות ורמת הסיכון שלה", אומר אביגדור. "במשקל הכולל של ההחלטה באיזו קרן להשקיע, 95% הולכים לתשואה ו-5% למרכיבים אחרים, וההחלטה הנכונה חייבת להתייחס לתשואה על פני סיכון נתון". המשקיע צריך לוודא שהתשואה, מרשימה ככל שתהיה, הולמת את רמת הסיכון שהוא מוכן להתמודד איתה.
8. שם הקרן. קרנות הנאמנות נושאות שמות מפתים, חלקם טרנדיים: 90/10 ו-80/20, שנותנות תחושת ביטחון או קרנות עם התוספות "כפליים" ו"פלוס", שיוצרות רושם של אובר תשואה. "אנשים לא בדיוק יודעים מה הם קונים, וכמעט אף משקיע לא קורא את תשקיף ומדיניות ההשקעה של הקרן לפני רכישתה", טוען אביגדור. הדרך לחיסון מפני השמות עוברת אצל יועץ ההשקעות. "היועץ שיושב מול המשקיע צריך לפרט באוזניו את מדיניות ההשקעה של הקרן, את כל הנתונים הקשורים אליה ולבחון אם היא אכן מתאימה לצרכיו", אומר שמש. רשות ניירות ערך, אגב, מנסה לאחרונה להתמודד עם סוגיית השמות, ובינואר העבירה למנהלי הקרנות טיוטת הנחייה בנושא עקרונות וכללים לקביעת שם. עיקרי הטיוטה נועדו להבטיח ששמות הקרנות ישקפו את הגורמים שמשפיעים באופן מהותי על תוצאות ניהול תיק ההשקעות של הקרן, ולא יטעו את המשקיעים.
9. שינוי טעמים מהיר. אחת התופעות שמאפיינות במיוחד את שוק הקרנות הישראלי היא מהירות החלפת קרנות הנאמנות (ראו בגרף את השינויים המהירים בגיוסי הנטו של הקרנות מדי חודש). בארץ משקיע מחזיק בקרן בממוצע שנה עד שנתיים. בארה"ב הממוצע הוא מעל 4 שנים, ותקופת הזמן התארכה בשנים האחרונות. אביגדור ממליץ למשקיע "לבדוק כל הזמן מה התיק שלו עושה - אבל לא באינטרוול יומי".
10. התייחסות לשאלת הגודל. רוב המשקיעים לא מבחינים בין קרנות קטנות לגדולות, ויש לזה משמעות: באפיקים מסוימים יש יתרון לקטנות ובאחרים דווקא לגדולות. כעיקרון, "על המשקיעים להבין שיש אפיקים בהם הקרנות יכולות להיות גדולות מדי או קטנות מדי", מסביר אביגדור. "למשל, באפיקים הפחות סחירים צריך לבחור קרנות שלא גדולות על האפיק, שלא נגיע למצב שכל תנועה שלהן תהיה כמו של פיל בחנות חרסינה".
הכתבה נכתבה ע"י רועי ברגמן.
הדפס
|
|
|
|
|
