|
|
|
|
|
קרנות נאמנות
|
|
קרן נאמנות היא הסדר שמטרתו השקעה משותפת בניירות ערך והפקת רווחים משותפת מהחזקתם ומכל עסקה בהם. קרן נאמנות מנוהלת על ידי מנהל הקרן. כל משקיע רשאי לרכוש יחידות השתתפות של הקרן ואחר כך לפדות אותן, כולן או מקצתן, לפי המחיר שלהן סמוך למועד הרכישה או הפדיון. הקרן פועלת על פי הסכם נאמנות שפרטיו פורסמו באמצעות תשקיף. קרן הנאמנות משקיעה לפי מדיניות השקעה, הנקבעת מראש וניתנת לשינוי מעת לעת, לאחר שמתריעים על כך בפני החברים המשקיעים בקרן. ישנם סוגים רבים של קרנות נאמנות, מהן מנייתיות אשר מדיניות ההשקעה שלהן קובעת כי על מנהליהן להשקיע שיעור מסוים מסך הנכסים שלהן במניות. ההשקעות לפי סוגי המדיניות של הקרן יכולות להשתייך לסקטורים שונים בתחומי המסחר והכלכלה (כללי, ענפים, מדדים, אופציות, אג"ח להמרה וכו') וחלק מהן המתמקדות באפיקי השקעה אחרים, כגון מק"מ, אג"ח צמודות מדד, אג"ח במט"ח ועוד. עקב כך קרן הנאמנות מתאימה למספר רב של סוגי לקוחות וניתן להתאים את קרן הנאמנות לאופי ההשקעה/רמת הסיכון. בארץ מנוהלים כ- 125 מיליארד שקל ובעולם למעלה מ- 8 טריליון דולר בקרנות הנאמנות.
|
|
|
|
|
|
טעויות של משקיעים בקרנות נאמנות - 2
|
1. אי-התאמה של הקרן לצורכי המשקיע אחת הטעויות הנפוצות של המשקיעים בקרנות היא בחירה בקרן שלא מתאימה לצורכיהם. הטעות הזו מתחילה כשהמשקיע אינו מגדיר את רצונותיו וצרכיו.
ההגדרה החשובה ביותר היא "מתי?" - המשקיע (או החוסך) צריך לשאול את עצמו: "מתי ארצה להשתמש בכסף הזה?". הגדרה זו תכריע באיזה אפיק לשים את הכסף, או לפחות את רובו - באג"ח או במניות.
הבחירה בין אג"ח למניות חשובה ביותר. היא חשובה יותר מאשר בחירת מנהל הקרן והקרן הספציפית.
כלל האצבע אומר שככל שהכסף יכול להמתין זמן רב יותר, כדאי יהיה להשקיע חלק גדול יותר ממנו במניות. ככל שתקופת ההשקעה ארוכה יותר, כך גדל הסיכוי שההשקעה במניות תניב תשואה גבוהה יותר לעומת השקעה באג"ח ובפיקדונות (ראו גרף).
ואולם אם הכסף נחוץ לשימוש בתוך שנה או שנתיים, רצוי מאוד לא להשקיע אותו במניות. בהשקעה לטווח קצר המטרה העיקרית היא לשמור על הכסף מפני שחיקה אינפלציונית. זה חשוב יותר מאשר להשיג עוד אחוז או שניים של תשואה.
מלבד התאמה לצרכים, כל משקיע צריך להתאים את הקרן לאופי שלו. ישנם משקיעים שלא מסוגלים לספוג תקופות של ירידות, גם בהשקעה לטווח ארוך. משקיעים כאלו, שנהוג לכנותם "שונאי סיכון", לא מסוגלים, מבחינה נפשית, לשים כסף באפיקים שיכולים לרדת.
מתי משקיעים כאלו בכל זאת משקיעים במניות? בעתות של גיאות כמובן. אז הם מתפתים להיכנס להשקעה בקרן מנייתית, רק כדי לברוח ממנה בבהלה כאשר כיוון השוק משתנה לפתע. משקיעים כאלו הם החומר שממנו עשויים פדיונות הענק של אוגוסט.
2. בדיקה יומיומית של מחיר הקרן משקיעים רבים נוטים לבדוק את מחיר הקרן שקנו מדי יום. הבדיקה עצמה אינה חטא גדול. הבעיה מתחילה כאשר הבדיקה היומיומית, בעיקר של קרן נאמנות מנייתית, מובילה לפעולה. לעתים קרובות זו תהיה פעולה שגויה שנוגדת את ההגדרה הראשונית של ההשקעה.
כאשר שוק המניות עולה - הכל בסדר. הקרן עולה, המשקיע מרוצה ובכל יום נדמה לו שהוא קצת יותר עשיר. אבל אז מגיעה תקופה של ירידה. היא תמיד מגיעה. חוסכים רבים מתקשים לראות את שווי הקרן שלהם מצטמק מדי יום ומאבד 5% בשבועיים. פתאום נדמה להם שמשהו במנגנון יצירת העושר שלהם התקלקל.
ואם הקרן נופלת ב-10% או 15% בתוך שלושה שבועות, כפי שקרה לקרנות מנייתיות רבות במהלך אוגוסט, אז המנגנון לא רק התקלקל, אלא ממש "נשבר". זה הרגע שבו גם המשקיע נשבר, מוכר את הקרן וחוזר למזומן.
אם ידכם על ההדק קלה, היזהרו מבדיקה יומיומית של שווי הקרן. מרגע שהוגדרו הטווח והמטרות והכסף הושקע, אין צורך לעשות הרבה. צריך לתת לזמן לעשות את שלו ולתת לכסף - ולמנהל הקרן - לעבוד. תשואה, גם בשוק המניות וגם בשוק האג"ח, אינה מושגת ביום או בחודש אחד.
3. קפיצה אל הקרן המנצחת של השנה מנהל ההשקעות הגדול בעולם, וורן באפט, נמנע בעקביות מהשקעה במניות טכנולוגיה. הוא עצמו אומר: "אני לא מבין בזה". בתקופת הבום הטכנולוגי של סוף שנות ה-90, התשואות שהציג באפט היו נחותות מהתשואות של מנהלי השקעות רבים אחרים, בעיקר צעירים שנתפסו כמומחים למניות טכנולוגיה. ההערכה אל באפט שבה ועלתה רק לאחר שבועת הטכנולוגיה התפוצצה, כאשר התברר שניסיון וחכמה שנצברה על פני הרבה שנים חשובים יותר מרכיבה על אופנות חולפות.
הסיפור הזה מדגים עיקרון פשוט - גם מנהל ההשקעות הטוב בעולם לא יכול להציג בכל שנה תשואה עודפת על השוק או על מנהלים אחרים. ישנן שנים שבהן השוק פשוט הולך נגד המנהלים הטובים. זה יכול לקרות מכיוון שהשוק מציית לפתע לכללים לא הגיוניים, מכיוון שחלק מהקרנות נהנות מאופנות קצרות טווח, או מכיוון שגם מנהלים טובים עושים טעויות, כמו כל בני האדם.
בדיוק מסיבה זו, לדירוגי התשואות של קרנות הנאמנות - בעיקר כאלו שנעשים לטווח קצר - יש משמעות מוגבלת למדי. כל מנהל קרנות אוהב להיות במקום הראשון כמובן, אבל הימצאות במקום הראשון בשנה בודדת יכולה להיות גם תוצאה של מזל. היא לא בהכרח מבטיחה תשואות טובות גם בשנים הבאות.
לכן, בחירה של קרן נאמנות שמובילה בשנה אחת עלולה להתגלות כבחירה גרועה. אם הדבר אפשרי, עדיף לבחון תשואה של קרן על פני טווח ארוך של כמה שנים. זה יגביר את סיכויי ההצלחה בבחירה. מנהל קרנות שמציג ביצועים מעל לממוצע לאורך זמן הוא בחירה טובה מספיק. אין צורך לבחור תמיד את הכוכב התורן של השנה.
4. קנייה ומכירה לעתים תכופות בדיקה יומיומית של תשואות וקפיצה תזזיתית אל הקרן המנצחת של השנה מובילים בדרך כלל לטעות נפוצה נוספת - כניסה ויציאה תכופה מההשקעה. זו פעולה שנוגדת גם את הסעיף הראשון - הגדרת מטרות וטווח ההשקעה.
נניח משקיע שבחר בקרן מנייתית לטווח בינוני של ארבע שנים. על פני תקופה כזו, גם שוק שעולה יפה יכול לרדת ב-10%-20% למשך כמה חודשים. זה יכול לקרות חמש ואפילו עשר פעמים. הנה, בשנה וחצי האחרונות שוקי המניות בעולם ביצעו מהלך חד של ירידות לפחות שלוש פעמים.
כניסה ויציאה תכופה מהשוק היא הגורם מספר אחד להפסדים של משקיעים מהציבור. ראשית מכיוון שיציאה חפוזה מגדילה את הסיכוי שהמשקיע ייעדר מהשוק כאשר האווירה תתחלף, כפי שאירע בספטמבר האחרון. ושנית, פעילות אינטנסיווית של כניסה ויציאה גוררת עלויות נוספות שפוגעות בפוטנציאל הרווח.
5. הסתמכות על פרסומות הדרך העיקרית שבה נחשפים משקיעים מהציבור לקרנות נאמנות היא פרסומות. פרסומות רבות מציגות את ביצועי הקרן (התשואה שהשיגה) לטווח קצר של כמה חודשים או שנה. כפי שכבר נאמר, שנה אחת היא זמן קצר מדי מכדי לבחון ביצועים. מה עוד שמסעי הפרסום נעשים בעיצומה של תקופת גיאות בשווקים, כאשר התשואות של רוב הקרנות ממילא נראות מצוין. למותר לציין שבתקופות השפל מסעי הפרסום נעלמים כמובן.
הפרסומות של הקרנות הן דרך להכיר אותן, אבל החלטת השקעה אינה יכולה להתבסס רק על פרסומת. משקיע נבון צריך לבצע בדיקות נוספות כדי לוודא שמנהל הקרן שבחר יודע להשיג תשואות גם בטווח ארוך ולא רק בתקופות קצרות של גיאות. זהו מידע שאמור להימצא באתרי האינטרנט של מנהלי הקרנות, או באתרים פיננסיים שונים.
טעות מסוג אחר היא לבחור את קרן הנאמנות שגובה את דמי הניהול הנמוכים ביותר. דמי הניהול אמנם מקטינים את תשואת הקרן, אבל ניהול גרוע עלול להקטין את התשואה עוד יותר. מנהל השקעות טוב יכול וצריך לפצות בתשואה שהוא מייצר על עודף דמי הניהול שהוא גובה.
אם דמי הניהול אינם מופרזים בהשוואה לממוצע בקרנות דומות, אין טעם להתעכב עליהם יותר מדי. עדיף לבחור את המנהלים לפי הביצועים שלהם לאורך זמן ולא לפי העלות שלהם.
שנאת סיכון תכונה שמונעת מהמשקיע למקסם רווחים. שונא סיכון יוותר על תשואה עודפת באפיק מסוכן, בגלל סיכון, גם אם קטן, להפסיד.
הכתבה נכתבה ע"י עמי גינזבורג.
הדפס
|
|
|
|
|
