כינוי שניתן לאיגרות חוב בעלות סיכון גבוה, שקיים ספק מוחשי אם הגוף שהנפיק אותן יוכל לעמוד בתשלומי הקרן והריבית במועד ובאופן מלא. בגלל הסיכון, ניתן לקבל בעבור איגרות חוב כאלה תשואה גבוהה. בדרך כלל הריבית על אג"ח כאלה תהיה גבוהה בכ-4%-3% מהריבית חסרת הסיכון (ריבית על אג"ח ממשלתית לאותה תקופה). כלומר, אם הריבית הממשלתית היא 6%, אזי כל אג"ח שנותנת ריבית גבוהה מ-9% תיחשב לאג"ח זבל. לפי כלל אצבע אחר, כל אג"ח בעלת תשואה דו-ספרתית תיחשב לאג"ח זבל.
הגדרה מדויקת יותר לזיהוי אג"ח זבל מספקות סוכנויות הדירוג הבינלאומיות, דוגמת מודי'ס וסטנדרד אנד פורס (S&P). אצל S&P, למשל, ייחשבו לאג"ח זבל אג"ח שדירוגן נמוך מ- BBB. אג"ח שדירוגן הוא BBB או יותר (AA ,A ו-AAA, שהיא דרגת הסיכון הנמוכה ביותר) נחשבות לאג"ח "ראויות להשקעה" בעבור משקיעים שונאי סיכון. אג"ח בעלות דירוג גבוה מוגדרות על ידי S&P כ-Investing Grade (דירוג השקעה). הדירוג שקובעות מודי'ס ו-S&P מנתח את יכולת החזר החוב של החברה, ולאוו דווקא את הצלחתה העסקית. בהחלט ייתכן כי חברה תציג הפסדים גבוהים, אבל האג"ח שלה ימשיכו לקבל דירוג גבוה, מכיוון שהחזר החוב בגינן מובטח בנכסים מוחשיים - כגון נדל"ן או מזומן. פעמים רבות קורה שאג"ח שהונפקו כ-Investing Grade מידרדרות למעמד של אג"ח זבל, מכיוון שיציבותה הפיננסית של החברה נפגעת. לרוב, המשקיעים בשוק האג"ח מזהים את התהליך, וגורמים לירידה במחירי האג"ח. ירידה במחיר האג"ח מעלה את התשואה עליהן. בהמשך, ייכנסו לתמונה חברות הדירוג שיפחיתו את דירוג האיגרת למעמד של אג"ח זבל. האיחור בתגובה של סוכנויות הדירוג נובע מתהליך הערכת החוב של החברות, שהוא איטי יותר מתגובת שוקי ההון. הסיכון שבאג"ח זבל והתשואה הגבוהה עליהן מושכים משקיעים שמתמחים בניתוח יכולת החזר החוב של חברות. לעתים התשואה כל כך גבוהה, עד שהמשקיעים יהיו מוכנים להסדר שבסופו הם יקבלו רק חלק מהחוב, וגם כך ירוויחו. שיטה אפשרית להשקעה באג"ח זבל, כמו במניות, היא לרכוש תיק מפוזר שבו הרבה אג"ח כאלה. בכל מקרה, גם השקעה בתיק כזה היא עניין למקצוענים, שמסוגלים להעריך מה יכולת ההחזר של כל אג"ח בנפרד. למשקיעים מהציבור פתוחה הדרך להשקעה באג"ח זבל דרך קרנות נאמנות שמתמחות בהשקעות מסוג זה.
הדפס
|
