נציגי כיל הופיעו היום בפני חברי ועדת ששינסקי 2 לבחינת חלקה של המדינה ברווחים של גורמים פרטיים ממשאבי טבע לאומיים, והציגו את עמדתה של כיל ביחס לדו"ח הביניים של הוועדה. מטעם החברה הופיעו יו"ר הדירקטוריון, ניר גלעד; מנכ"ל החברה, סטפן בורגס; המשנה למנכ"ל, דני חן; סמנכ"ל בכיר לכלכלה, אלי עמית; וד"ר דוד תדמור, ממשרד עורכי הדין תדמור ושות’ המייצג את כיל בעניין זה.
בדו"ח הביניים שלה באה הוועדה לבדוק מהו ההון המושקע בפעילות הייצורית של כיל, ומה שיעור התשואה שיש לדעתה להכיר בו לגבי הון זה. מעבר לשיעור התשואה המוכר, מבקשת הוועדה להטיל "מס רווחי יתר", אשר אמור לחול רק על רווחיות חריגה של כיל.
כפי שהראתה כיל בטיעוניה לוועדה, המס שמציעה הוועדה לקבוע, כלל לא יחול על "רווחי יתר". למרות מה שכותבת הוועדה כי ברצונה לעשות, בהמלצותיה היא ממסה את ההון הייצורי המושקע בכיל, במקום להגן עליו ובמקום להבטיח תשואה נאותה עליו.
הסיבות לכך שהמס כלל לא יוטל על "רווחי יתר", כפי שהראתה כיל בדו"חות כלכליים מפורטים שהגישה מטעם משרד רואי החשבון הבינלאומי PwC, ומטעם משרד הייעוץ הכלכלי הבינלאומי המתמחה במשאבי טבע FTI Consulting, הן טעויות מהותיות שנפלו בדו"ח הוועדה ובחוות הדעת עליה הסתמכה הוועדה. מדובר בשגיאות עובדתיות, חישוביות ומתודולוגיות רבות, שתוצאתן כי רווחים "רגילים" והון מושקע ימוסו על פי המלצות הוועדה, בשיעור שולי חסר תקדים וחסר מקבילה העולה על 60%; חלקה של המדינה ברווחי כיל יגיע אל מעל ל-70%.
כאשר באה הוועדה לקבוע את ההון הייצורי של כיל, עליו היא תהיה זכאית לתשואה נאותה מחוץ לגדרו של המס החדש, שגתה הוועדה בשלושה היבטים עיקריים. ראשית, במקום לבחון את השווי הכלכלי של נכסי כיל, היא בחנה את השווי החשבונאי המופחת שלהם. כידוע, נכס יכול להיות מופחת לאפס במאזן על פי כללי החשבונאות, ועדיין להיות שווה כסף רב. בכך מבקשת הוועדה לשלול מכיל תשואה על נכסים בשווי רב מאד, למעשה למסות את ההשקעה של כיל בהם, באופן רטרואקטיבי. שנית, הוועדה משום מה לא קבעה תשואה על ההון החוזר של כיל, למרות שזהו מרכיב ייצורי מובהק ששום חברה אינה יכולה להתנהל בלעדיו.
שלישית, הוועדה לא קבעה תשואה על הקניין הרוחני של כיל – על הידע הייצורי הלא מוחשי שלה. כפי שהראתה כיל לוועדה, מדובר בהשמטה מרכזית ביותר. כיל השקיעה בטכניקות ייצור מיוחדות שהיא פיתחה בסכומי עתק לאורך השנים, שחובה להכיר בהם. לידע זה יש ביטויים ברורים: כושר הייצור של כיל עלה מ-2.2 מיליון טון ל-3.6 מיליון טון מאז הופרטה החברה, בעוד ששטח הבריכות כלל לא גדל, בזכות חדשנות טכנולוגית. בנוסף, התפוקה של כיל ביחס למ"ר של שטח בריכה, גדולה ב-50% מזו של חברת האשלג הירדני, שגם היא מפיקה אשלג מים המלח, אף זאת בגין חדשנות טכנולוגית.
ביחס לשיעור התשואה, גם כאן הצביעו כיל ומומחיה על כך שפרופ’ פינדייק, שגם ייעץ לוועדת ששינסקי 1 ואף מייעץ לאוצר מעת לעת, שגה בחישוביו בהיבטים רבים ומהותיים. כפי שהראתה כיל, אילו היה פרופ’ פינדייק עקבי באופן החישוב שלו ביחס לוועדת ששינסקי 1, וביחס לחישובים שהוא עושה עבור האוצר, ואילו היו מתוקנות השמטות נוספות שלו, היה שיעור התשואה עומד על 21.6%, ולא 11% כפי שקבעה הוועדה.
כפי שהראתה כיל, המלצות ועדת ששינסקי 2 מפלות את כיל לרעה ביחס למס שהוטל בעקבות ועדת ששינסקי 1 בתחום הגז. בתחום הגז הוטל מס מקומי שנמוך בהרבה מהממוצע העולמי. בתחום האשלג מבקש הוועדה להטיל מס העולה בהרבה על השיעור המרבי העולמי.
הוועדה הסתמכה על אוסטרליה כעל דוגמא למדינה בה הוטל מס כזה שעליו ממליצה הוועדה. כפי שהראתה כיל, המס באוסטרליה – שממילא מתבטל בקרוב בגלל הנזקים שגרם שם – שונה במהותו מהמס עליו ממליצה הוועדה. האוסטרלים הכירו בבסיס נכסים מלא וריאלי – נכסים בשווי כלכלי, הון חוזר וקניין רוחני. הוועדה ממליצה ההיפך. בנוסף, האוסטרלים המליצו על שיעור מס על רווחי יתר, שהוא מחצית (22.5%) מהמס שהוועדה ממליצה להטיל (42).
כיל הראתה בטיעוניה כי הוועדה כלל לא בחנה את מגזרי פעילותה השונים של כיל לגופם, אלא בחנה רק את תחום האשלג. כתוצאה מכך יש בהמלצות הוועדה טעויות מהותיות ביחס למגזרי הברום, המגנזיום והפוספט. כפי שהראתה כיל, המלצות הוועדה צפויות להביא לפגיעה קשה ביותר בתעשיות ההמשך במגזר הברום, עד כדי הפיכתן לבלתי רווחיות על כל המשתמע מכך. בתחום הפוספט, כיל הראתה כי הוועדה ממליצה להעלות את שיעור התמלוגים הקיים ב-400%, כך ששיעור התמלוגים שתשלם כיל על כריית פוספט בישראל יהיה 60% ויותר מהרווח של כיל – באופן המנוגד לגמרי למטרות הוועדה, ואף לכל היגיון כלכלי סביר.
כיל הצביעה על כך שהוועדה, אשר הזמינה דו"חות משני מומחים כלכליים, התעלמה לחלוטין, ללא דיון וללא הנמקה, מאחד הדו"חות, שתוכנו סותר את המלצות הוועדה. ד"ר ג’ק מינץ, מומחה למיסוי משאבי טבע, כתב דו"ח עבור הוועדה. שם הוא קובע כי "הסדר המיסוי החל כיום על כיל הוא תחרותי, ושיעורי המס המוטלים על כיל דומים לאלה הקיימים ביחס למתחרים במדינות אחרות וביחס לתעשיות אחרות בישראל". הוועדה אף ניסתה להסתיר דו"ח זה מכיל, ונאותה להעבירו רק בעקבות עתירה שהגישה כיל בעניין זה לבית המשפט העליון (בג"ץ 3921/14 כימיקלים לישראל בע"מ ואח’ נ’ שר האוצר ואח’).
כפי שהראתה כיל, הוועדה אינה מגשימה את המטרות שהיא עצמה קבעה. המס המוצע אינו ניטראלי, משום שהוא אינו מכיר בשווי הכלכלי של השקעות, ואף קובע שיעור תשואה נמוך בהרבה מזה שמקבלת כיל על השקעות שלה מחוץ לישראל. התוצאה היא שהנהלת כיל כבר נאלצה, בגלל המלצות הביניים, לעצור פרויקטים שונים בישראל. אם המלצות הוועדה תתקבלנה כפי שהן, פרויקטים בהיקף של כשני מיליארד שקלים לא יוכלו להתבצע, גידול בתפוקת האשלג בשיעור של 600,000 טון יהפוך לבלתי כלכלי, והנזק שייגרם למשק יהיה גדול בהרבה מהתועלת שיביא המס אותו מציעה הוועדה.
בהקשר זה, ובאופן רחב יותר, כיל הצביעה בפני הוועדה על כך, שהוועדה כלל לא עשתה ניתוח של תועלות מול נזקים בהמלצותיה. על פי הנתונים שהציגה כיל, הפחתה של השקעות בישראל בהיקף של מיליארד דולר, תביא לאובדן תוצר מקומי של 7.3 מיליארד שקל, מתוכם 5.9 מיליארד שקל תוצר שמקורו בנגב (כ-20% מהתוצר התעשייתי בנגב). מדובר באובדן שנתי של הכנסות ממסים בהיקף של 2.2 מיליארד שקל, ופגיעה בכ-3,500 עובדים ישירים ועקיפים המועסקים בדרום הארץ. כל אלה עומדים אל מול תחזית הוועדה להגדלת הכנסות המדינה ב-500 מיליון שקל בשנה כתוצאה מהטלת המס החדש על כיל.
כיל הוסיפה והצביעה על כך, שאין שום הצדקה להטיל על כיל מס חדש נוסף, משום שהמדינה כבר הביאה את כיל לרמת המיסוי הראויה בצעדים שנקטה בשנים האחרונות. התיקון לחוק עידוד השקעות הון, השינוי בשיעור התמלוגים, פרויקט הקציר והשינויים בשיעורי המס, כבר הביאו את חלקה של המדינה ברווחי כיל, לשיעור גבוה יותר מאשר כל מדינה אחרת המייצרת אשלג. גם לפי נתוני הוועדה עצמה לגבי השיעורים המקובלים בעולם, השיעור שהמדינה גובה מכיל נמצא בחלק הגבוה, ואין הצדקה להגדילו.
כיל הזכירה לוועדה את דבריו של שר האוצר הקודם, ד"ר יובל שטייניץ, רק מלפני שנתיים: "דין ים המלח כדין הים התיכון. השלמנו היום בהסכמה מהלך של העלאת חלקה של המדינה במשאבי האשלג לרמה המקובלת בעולם המערבי, כפי שעשינו באמצעות ועדת ששינסקי לגבי משאבי הגז והנפט." בנתוניו על המתרחש בעולם, ביחס למתרחש בארץ, דו"ח הוועדה אינו סותר את קביעתו של שר האוצר הקודם; הוא פשוט מתעלם מהם.
כיל הצביעה על כך, שהוועדה אינה מציעה מדיניות מיסוי אחידה וכוללת ביחס לכל משאבי הטבע בישראל. הוועדה התמקדה אך ורק בכיל ובהפקת האשלג, כל המלצותיה מתייחסות לכיל, ובפועל המס יוטל רק על כיל. התוצאה היא הטלת מס ייחודי ופרסונלי על כיל, דבר שאינו תקין כלל.
בנוסף, כיל הצביעה על כך, שהטלת מס חדש כפי שממליצה הוועדה – כלומר שינוי המשטר הפיסקאלי החל על משאבי ים המלח – מהווה הפרה, הן של שטר הזיכיון שאף עוגן בחקיקה, והן של הסכם הקציר מלפני שנתיים שאף אושר בידי הממשלה ובית המשפט העליון. כזכור, בהסכם הקציר התחייבה הממשלה שלא ליזום לעת הזאת שום מס חדש בקשר למשאבי ים המלח – התחייבות כנגדה התחייבה כיל להוצאות ותשלומים בסך 7 מיליארד ₪ (על פי אומדני החברה הממשלתית להגנות ים המלח בעצמה). הוועדה מכירה בקושי זה, אולם אינה פותרת אותו: היא ממליצה לדחות חלק מהמלצותיה לשנת 2017, ואולם הדבר אינו מונע את הפרת הסכם הקציר על ידה, ואת הנזקים הקשים הנגרמים לכיל בגין הפרה זו.
לבסוף, כיל הצביעה בפני הוועדה על כך שהטענה כאילו בית המשפט העליון כבר הכריע בנושאים העולים לדיון אם יחוקק חוק על בסיס המלצות ועדת ששינסקי 2, אינה נכונה. פסיקה של בית המשפט העליון מלפני שבועיים מראה בבירור כי חוק שיהפוך פעילות רווחית של כיל לבלתי רווחית, או שיפגע מהותית ברווחיה, לא יהיה מידתי ולכן גם לא חוקתי (בג"ץ 6792/10 די.בי.אס שרותי לווין (1998) בע"מ נ’ כנסת ישראל ואח’).