שוק המניות בישראל ממשיך להצביע ב-12 חודשים האחרונים (מארס 2009-מארס 2010) על תשואות מרשימות בכל קנה מידה. המדדים המובילים עלו בשיעורים חדים ביותר. מדד ת"א 25 עלה ב- 68.8% , מדד ת"א 75 זינק ב-95.9% ומדד ת"א 100 עלה ב-73.5%. מדד מניות היתר עלה ב-105.4% ומדד הנדל"ן עלה ב-85.9%. מדד המניות הכללי עלה ב-64.0%.
במיטב הלכו ובדקו, כיצד סגרו מנהלי הקרנות המנייתיות את 12 החודשים האחרונים, ולא בפעם הראשונה שמסתבר, שרוב ניכר של קרנות הנאמנות המנייתיות המתמחות בישראל השיגו, למרות המגבלות שצוינו לעיל, תשואה גבוהה ממדדי היחס הרלוונטיים (בנצ’מארקים), והממוצע היה, בדרך כלל, גבוה מהמדד הרלוונטי.
ב- 12 החודשים האחרונים: מארס 2009 – פברואר 2010: ב-4 הקבוצות (מתוך 6) של קרנות הנאמנות המתמחות במניות בישראל הייתה התשואה הממוצעת גבוהה מזו של מדד הבנצ’מארק. 68% מהקרנות: 66 מתוך 97 קרנות, היכו את מדד היחס ו-32% פיגרו אחריו. יתרון מובהק לקרנות הנאמנות מול הבאנצ’מארק במדד מניות כללי, ת"א 75, ת"א 100 ונדל"ן, וחולשה יחסית בקרנות ת"א 25 והיתר.
המסקנה העולה, רוב גדול של קרנות הנאמנות האקטיביות היכו את מדדי הבנצ’מארק, והממוצע של 4 הקבוצות של הקרנות גבוה במידה לא קטנה (פרט לקרנות המתמחות במניות ת"א 25 והיתר), מהמדדים הרלוונטיים, כאשר ב-2 קבוצות הממוצע היה נמוך מהבנצ’מארק.
מנקודת ראותו של המשקיע, ההישג של קרנות הנאמנות המנייתיות בולט בהשוואה מול תעודות הסל. זאת, משום שתשואות קרן הנאמנות למשקיע, גם של כל אלה המוצגות כאן, הן נטו, בעוד שכאשר משקיע רוכש תעודות סל הוא משלם לבנק עמלת קנייה ועמלת מכירה, עמלה שאינה קיימת כשמדובר ברכישה ו/או במכירה של קרנות נאמנות אקטיביות. עמלה זו נגרעת, כמובן, מהתשואה שסיפקה לו תעודת הסל.
מנקודת הראות של מנהל הקרן – בהיבט של המקצועיות, ההפרש לטובת מנהל הקרנות מול תעודות הסל הוא אף גדול יותר. אם מביאים בחשבון שדמי הניהול הממוצעים בקרנות המתמחות במניות בישראל עומדים על יותר מ-2% לשנה, זוהי תשואה עודפת נוספת שהשיגו מנהלי הקרנות מול תעודות הסל. תשואה זו אמנם לא הגיעה ללקוחות בגלל שכללי "המשחק" שנקבעו ע"י המחוקק לקרנות הנאמנות מפלים אותן לרעה מול תעודות הסל, אבל יש בה כדי להעיד משהו על הרמה המקצועית הטובה של מנהלי קרנות הנאמנות.