נשיא ארה"ב מנסה לרפא את חוסר האיזונים המאקרו-כלכליים של ארה"ב על ידי טיפול בתסמינים במקום בשורש הבעיה. תוך כדי כך, הוא הגזים לחלוטין גם בהיקף וגם ברמת המכסים על היבוא, כפי שהוכרזו ב־2 באפריל.
הגירעון המסחרי המתמשך של ארה"ב הוא גירעון מבני בחלקו הנובע ממעמדו של הדולר כמטבע רזרבה עולמי. עם זאת, הוא נובע גם משילוב של מדיניות מרקנטיליסטית במספר מדינות גדולות מחוץ לארה"ב, כמו גם מבעיות פנימיות. היעדרה של מדיניות פיסקאלית בלטה במיוחד, לרבות בתחום החינוך שם הכול מתחיל. מצב זה הוביל לקיטוב בין אליטה משכילה ביותר המהווה שבריר קטן מהאוכלוסייה, לבין חלק גדול מהחברה שלאחר סיום הלימודים יכולותיו עדיין אינן מספיקות בשום אופן על מנת להתחרות בעולם גלובלי ולעמוד בביקוש לעובדים מיומנים (לרבות על רקע הגירעון החיצוני והגירעון התקציבי של אמריקה). הטיפול המוצע של מכסים ענישתיים עלול להרוג את החולה במקום לרפא את המחלה.
הגישה האינטליגנטית הייתה כוללת מכסים בשיעור של 10%, כפי שהציעו משקיעים כמו סטנלי דרוקנמילר וקולות נבונים אחרים, לצד יישום של מדיניות שתתקן בהדרגה את מסלול הכלכלה האמריקאית במהלך 10 עד 20 השנים הבאות – כלו מר, גרסה עכשווית כלשהי ל-New Deal.
להאמין שניתן להחזיר לתחייה את תעשיות ארה"ב הקריטיות לביטחונה הלאומי בצורה מהירה ועוצמתית זו אשליה מוחלטת. למרבה המזל, כאשר אין "מבוגר אחראי" בחדר, שוקי ההון המודרניים נכנסים לפעולה כדי להציל את המצב. וזה בדיוק מה שקרה כאשר המכסים ה"יפים" של הנשיא טראמפ הובילו לפירוק כאוטי של מסחר־בסיס (basis trade) באגרות החוב של ארה"ב, שהוערכו בהיקף של טריליון דולר על ידי קבוצת קרנות גידור אמריקאיות.
האירועים הללו מזכירים את סתיו 1998, כאשר קרן הגידור Long-Term Capital Management קרסה, מה שאילץ את הפדרל ריזרב להתערב באופן נרחב כדי למנוע סיכון מערכתי ובכך הונח הבסיס לבועת הדוט-קום של 1999.
במקום לרדת, התשואות של אג"ח ממשלת ארה"ב ל־10 שנים זינקו בחדות בימים האחרונים, ונזילות שוק האג"ח התייבשה. אנו מסכימים כולנו כי יש צורך דחוף בהסכם מוניטרי חדש. אולם הדרך ל־Mar-a-Lago אינה חייבת לעבור דרך מיתון עולמי שנגרם במו ידינו. השמדת וול סטריט לא תסייע לmain street.
*הכותב הוא מנהל ההשקעות הראשי של קבוצת יוליוס בר*