מכירות הדירות החדשות ממשיכות לרדת. בחודשים מאי-יולי הן ירדו בכ-6.5% לעומת שלושת החודשים הקודמים לפי הנתונים מנוכי העונתיות. המשך הירידה במכירות מעלה את הסיכון הפיננסי של החברות במגזר הנדל"ן והבינוי עליו הצביע בנק ישראל בדו"ח היציבות הפיננסית האחרון. מכירות הדירות יד שנייה, עליהן דיווח משרד האוצר בסקירה החודשית שלו, עלו במעט בחודש יולי.
התחדשה הירידה החודשית במחירי הדירות החדשות בניכוי העסקאות בסבסוד הממשלתי. מחירי הדירות החדשות בשוק החופשי ירדו מהשיא כבר בכ-7%. ללא השינוי בחוסר הוודאות הפוליטית ו/או הורדת הריבית קשה לצפות להתאוששות בשוק הדיור.
לעיתים קרובות נשמעת הטענה שמחירי הדירות חייבים לעלות בגלל המחסור בדירות. זה לא בהכרח חייב לקרות, לפחות לא בטווח הקצר, ויש לכך כמה סיבות: ראשית, העדות הטובה ביותר למחסור בדירות משתקפת במחירי השכירות. עד גל האינפלציה האחרון הם עלו בשיעור נמוך מ-3%, פחות מאשר עלייה בשכר.
שנית, צפיפות הדיור, שמתבטאת בשיעור משקי הבית שבדירה שלהם יש בממוצע בן אדם אחד או יותר לחדר, ירדה בחדות מאז 2017. הירידה החדה בצפיפות מעידה שחלק גדול מהדירות שנרכשו בשנים האחרונות נועדו לשפר תנאי המגורים יותר מאשר לפתור בעיית המחסור.
שלישית, כפי שהצגנו באחת הסקירות הקודמות, לאחר עליה חדה במחירי הדירות ובריבית בשנים האחרונות רכישת דירה הפכה להרבה פחות נגישה פיננסית במיוחד בהשוואה לשכירות. משקי בית רבים פשוט לא יכולים לקנות דירה ויעדיפו לשכור.
לבסוף, ניתן לראות את הפער בין הגידול במספר משקי הבית לבין התחלות בנייה מאז 1995, בפרקי זמן של 5 שנים. ככל שהפער גבוה יותר, כך המחסור בדירות אמור להיות גדול יותר. הפער מוצג אל מול השינוי במדד מחירי הדירות בתקופה המקבילה. מסוף שנות ה-90 ועד 2009 נוצר מחסור גדול בדירות (מעל 100 אלף בעשור הראשון של המאה) בגלל התחלות בנייה נמוכות (כ-30 אלף בשנה בממוצע). אולם, הביקוש לדירות לא גדל וגם המחירים עלו בשיעור מתון של כ-2% בשנה בממוצע. הביקוש לדירות, כמו כל נכס אחר, מושפע מאוד מהשינוי במחיר. כשמחירי הדירות עולים גם הביקושים עולים במהירות, אך כשהמחירים לא עולים הביקוש נחלש והמחסור משפיע הרבה פחות על המחירים.