"יש לפעול כפי שפעלו באירופה ולאמץ את החלטת הפרלמנט האירופי גם בישראל: לקדם העלאת שיעור נשים בדירקטוריונים בחקיקה לפיה בחברות ציבוריות עם פחות מ-40% נשים בדירקטוריון (לא כולל תפקידים אקזקוטיביים), החברות תידרשנה לתהליך בחירה שנותן עדיפות לנשים כאשר מצויים מספר מועמדים בעלי כישורים שווים. אני סבור כי זה פתרון מאוזן וראוי, שעשוי לקדם את המטרה הכל כך חשובה הזו בדרך מאוזנת". כך יו"ר רשות ני"ע, פרופ’ שמואל האוזר, בכנס הדירקטוריות שהתקיים היום בכנסת.
לדברי האוזר, "פתרון נוסף אפשרי הוא לחייב את הדירקטוריון לקבוע מדיניות או יעד בנוגע לשיעור הנשים בדירקטוריון החברה. גם שר האוצר ציין בפניי שהוא רואה חשיבות לקדם את מעמדן של הנשים בחברות ציבוריות בהקדם".
האוזר ציין שברשות ניירות ערך, 50% מהעובדים הן נשים, כמעט 50% מראשי הצוותים ומהמנהלים הן נשים, כ-40% ממליאת הרשות הן נשים, אין הבדל בין שכר נשים לשכר גברים, וכל זה נעשה ללא העדפה מתקנת. הנתון הזה עקבי עם תוצאות מחקר של ה-MSCI שפורסם לאחרונה לפיהן חברות עם "מנהיגות נשית חזקה" הראו ביצועים טובים יותר.
לדברי יו"ר הרשות, "זה אמור להיות הרציונל בחוק החברות ס’ 239(ד) שלפיו ’בחברה שבמועד מינוי דירקטור חיצוני כל חברי הדירקטוריון שלה הם בני מין אחד, יהיה הדירקטור החיצוני הממונה בן המין השני’. למרות זאת, כיום, למעלה מ-5 שנים מכניסת התיקון לתוקף, הנתונים מעידים רק על עלייה קלה בשילוב הנשים בדירקטוריונים של החברות הציבוריות, מ-18% מכלל הדירקטורים בחברות הציבוריות ל-21%. עדיין שיעור נמוך. היעדר הגיוון המגדרי משמעותי במיוחד נוכח העובדה שלכ-71% מהנשים בדירקטוריונים יש תואר שני אחד או יותר בהשוואה ל-56% אצל הגברים, ולנוכח העובדה ששני המינים מדגימים מומחיות חשבונאית ו/או פיננסית בסדרי גודל דומים.
"הבעיה מתחדדת עוד יותר בהתחשב בממצאים של המחלקה הכלכלית ברשות ני"ע לפיהם, בישראל, נשים מהוות רק כ-13% מנושאי משרה בכירה, וגברים מרוויחים למעלה מ-50% יותר מנשים במשרות מקבילות. את המצב הזה צריך לשנות. אני סבור שיש מקום לפעול להגברת שילוב נשים בדירקטוריונים. השאלה היא כמובן האם יש לעשות זאת בחקיקה? לשקול מתן תמריצים למינוי נשים בדירקטוריונים? או אולי להשקיע את כל המאמצים בהסברה, ובחינוך ובהגברת המודעות מתוך ציפייה כי הפירות של מאמצים אלה בעתיד יהיה שוויון בין המינים גם בהקשר הזה?
"אני רוצה לציין שהבעיה היא כלל עולמית. שיעור הנשים בדירקטוריונים בישראל דומה לזה שבארה"ב והוא אף גבוה במקצת מזה של מדינות ה-OECD, בממוצע. ואולם באירופה בשנים האחרונות נקטו כמה מהלכים שצפויים להגדיל את שיעור הנשים באופן משמעותי.
"במדינות מסוימת באירופה נקבעה חובה למנות נשים בשיעור מסוים לדירקטוריון. החלוצה ביישום הגישה הזו הייתה נורבגיה שקבעה כבר בשנת 2004 כי לפחות 40% מהדירקטורים יהיו נשים. מדינות נוספות שנקטו במדיניות של קביעת חובה למנות נשים בשיעור מסוים לדירקטוריון היו גרמניה, צרפת, בלגיה, איסלנד ואיטליה.
"מדינות אירופאיות אחרות נקטו בגישה שונה, ’רכה’ יותר. לפי גישה זו המחוקק קובע יעד של שיעור נשים מסוים בדירקטוריון אליו יש לשאוף. בגישה זו נקטו אוסטריה, פינלנד, הולנד, ספרד, שבדיה ואנגליה. היעד שנקבע במדינות אלה נע בין 25% ל-40%. בהולנד למשל נקבע כי יש לשאוף לכך שלפחות 30% מהדירקטורים יהיו נשים (וגם כי לפחות 30% מהדירקטורים יהיו גברים).
"אני סבור שהפתרון המאוזן ביותר הוא זה שנקבע על ידי הפרלמנט האירופי - הפרלמנט האירופי הציע ב-2012 לאמץ חקיקה לפיה בחברות ציבוריות עם פחות מ-40% נשים בדירקטוריון (לא כולל תפקידים אקזקוטיביים), החברות תידרשנה לתהליך בחירה שנותן עדיפות לנשים כאשר מצויים מספר מועמדים בעלי כישורים שווים. אני סבור כי זה פתרון מאוזן וראוי, שעשוי לקדם את המטרה הכל כך חשובה הזו בדרך יותר מאוזנת.
"ייתכן גם שניתן לאמץ פתרון נוסף – לחייב את הדירקטוריון לקבוע מדיניות או יעד בנוגע לשיעור הנשים בדירקטוריון החברה. זה דרך אגב פתרון דומה לזה שאומץ בנוגע לחברות גדולות בדנמרק", סיכם האוזר.