בעולם המערבי נהוג לחלק את דורשי העבודה במשק לגלים דמוגרפיים. הגל הראשון והותיק ביותר הוא הבייבי בום, שנולד לאחר מלחמת העולם השנייה ועד תחילת שנות ה-60. עם זאת, רוב חברי הגל הזה כבר לא לוקחים חלק פעיל במשק ולכן הדגש הוא על חלוקה של דורות צעירים יותר. דור ה-X מייצג את מי שנולד בין השנים הראשונות של שנות ה-60 ועד לסוף שנות ה-70 של המאה הקודמת, דור ה-Y מתייחס לכל אלו שנולדו בין שנות ה-80 וה-90 ודור ה-Z הוא השם המשותף של אנשים שנולדו בין שנות ה-90 המוקדמות לשנות ה-2000.
הסיבה לחלוקה הדמוגרפית קשורה למאפייני הדורות השונים. כל דור נולד לעולם אחר ונדרש לסגל לעצמו תכונות חדשות. החלוקה הדמוגרפית היא בין היתר תוצאה של התפתחויות טכנולוגיות, תקשורתיות וגלובאליות. דור ה-X נחשב ככזה שנחשף לאמצעי התקשורת ולמסרים השיווקיים בהם, הוא אינו מכיר בסמכות והוא גדל בעולם רב-תרבותי. דור ה-Y מזוהה עם התרבות הפופולארית, הוא לא מוכן לוותר על חיי משפחה לטובת קידום בעבודה והוא לא מפחד לעסוק בעצמו. לחילופין, דור ה-Z מחובר לאינטרנט ומשתמש ברשתות חברתיות וירטואליות יותר מאשר במפגשים פנים מול פנים.
איזה תפקיד מתאים לדור ה-Y וה-Z?
מי שמסיק את נציגי דור ה-Y וה-Z צריך לדעת שהוא לא יקבל הרבה הזדמנויות לגייס אותם לטובת המשימה המשותפת. בני הדור הזה מכירים את האפשרויות העומדות בפניהם, הם לא מוכנים לוותר על איכות חיים והם מציבים את העניין האישי בראש סדר העדיפויות. בני דור ה-Y כבר מחזיקים היום במשרות ניהוליות, אך מאפייני ההעסקה שלהם לא שונים בהרבה מבני דור ה-Z הצעירים והיצירתיים.
הדרך הנכונה להתאים תפקיד לבני דור ה-Y וה-Z היא לשמור על דינאמיות. יש להשקיע מאמצים כדי להפוך את תכונות האופי שלהם ליתרון עבור העסק. כדאי להעסיק אותם בסביבה טכנולוגית מתקדמת, מעניינת ומאתגרת. יש להציע להם הזדמנויות לקידום, נטילת יוזמה ופעולה עצמאית. לא צריך לנטר אותם על בסיס יומי ועדיף להניע ולתגמל אותם לא רק על בסיס כלכלי. חשוב לשלוח אותם לקורסים שיעשירו את הכישורים שלהם, כמו ניהול מערכות מידע ואבטחת סייבר.
מעסיק שרותם את התכונות של דור ה-Y וה-Z לצרכים שלו משיג יתרון משמעותי מול המתחרים. הוא יצליח להשתמש במאפייני העובדים כמשאב, ייצור סביבת עבודה אורגנית ויפתח מוטיבציה לטווח הקצר והארוך. הנקודה המרכזית בהקשר הזה היא להקדיש לכך מחשבה ולהבין שלא כל העובדים מונעים מאותם גורמים.