כלכלני לאומי בסקירת מאקרו: עד לפני כשנה, נע שער החליפין של השקל לעומת הדולר בטווח רחב מאד ואילו בשנה האחרונה הוא נע ברצועה צרה למדי. ביטוי נוסף לכך ניתן למצוא בנתוני סטיות התקן הגלומות בשוק האופציות שקל/מט"ח לפיהם סטיית התקן אשר הסתכמה לפני כשנה בכ-15% מצויה כיום על כ-7% בלבד. יציבות זו בשער החליפין של השקל לעומת הדולר מתקיימת למרות שבשוק העולמי, המשפיע על השוק המקומי, קיימת תנודתיות גבוהה הרבה יותר: כך בשוק הדולר/אירו נע בשנה האחרונה השער בטווח רחב יותר של +/- 10% מעל שער ממוצע לתקופה.
רצועת הניוד הצרה היא תוצאה של פעילות בנק ישראל בשוק
רצועת ניוד צרה ובלתי רשמית זו, אינה תוצאה של "השוק החופשי" אלא נובעת ברובה מהתערבות בנק ישראל במסחר במט"ח מאז החל המשבר הפיננסי לפני כשנתיים. הרצון למנוע את הייסוף בשער החליפין של השקל ולתמוך בדרך זו ביצוא, הביאו את הבנק המרכזי לרכוש כמויות גדולות של מט"ח. גם כאשר הפסיק הבנק להתערב באופן סדיר אלא רק בעת שהוא רואה צורך, הבנת "כללי המשחק" החדשים, לפיהם השוק אינו חופשי באופן מלא, משפיעה על ציפיות "השחקנים" בשוק וממתנת תנודתיות. תהליך זה מקל על משקיעים זרים לפעול בטווח הקצר להשגת רווחים הנובעים מפערי הריבית בין השקל לריבית בחו"ל, בפרט על הדולר. הבעייתיות בתהליך זה היא ביכולתו להפוך לבעל מימדים גדולים הרבה יותר, בפרט אם יתרחב פער הריבית עוד ואף להפוך את כוונו, מצב היכול להתרחש בתוך זמן קצר. השאלה היסודית העומדת ברקע הדברים היא האם נכון לבנק ישראל להמשיך ולנסות להשיג בעת ובעונה אחת ובאמצעות כלי אחד (הריבית) מספר יעדים: הן יעד יציבות המחירים והן שמירה על מידת התחרותיות של היצוא. תמהיל שונה של אמצעי המדיניות (המוניטרית והתקציבית) עשוי לצמצם את הצורך של בנק ישראל לפעול בשוק המט"ח ואת מימוש הסיכונים העלולים להיגרם כתוצאה מהתערבות זו.