בית המשפט דחה תביעה בסך של 11.6 מיליון ש"ח שהוגשה על ידי ירון זליכה ודני מריאן, במסגרתה דרשו מאפריקה ישראל השקעות דמי תיווך בגין מכירת מניותיה בחברת דרך ארץ (הזכיינית להקמת כביש 6) לקבוצת רוכשים בראשות קרן תש"י.
בית המשפט דחה את דרישתם של זליכה ומריאן לקבלת עמלת התיווך, כשהוא מאמץ את גרסתה העובדתית של אפריקה ישראל לאחר ששמע את עדויות העדים מטעמה (איזי כהן וקובי שלום) ועדויות של עדים אובייקטיבים שהובאו מטעם שני הצדדים.
בין היתר, אימץ בית המשפט את עדויותיהם של איזי כהן וקובי שלום, כי אפריקה ישראל מעולם לא הסכימה ולא התחייבה לשלם דמי תיווך בגין הפגישה בין אפריקה ישראל לבין נציגי קבוצת הרוכשים.
בפסק הדין נקבע כי זליכה ומריאן הציגו לאפריקה ישראל מצג לפיו בכוונתם לאגד קרן בה הם יהיו השותף המנהל ועל בסיס זה הסכימה אפריקה ישראל לשלם עמלת ייעוץ וייזום, וכאשר מהלך זה לא צלח הם במכוון לא הודיעו לאפריקה ישראל על שינוי מעמדם "ממנהלי הקבוצה" למעמד של "מתווכים" בעסקה והסתירו פרט מהותי זה בשל העובדה כי הם ידעו כי אין בכוונת החברה לשלם עמלה בגין תיווך בלבד.
בית המשפט לא הסתפק בקביעות אלו והוסיף וקבע כי זליכה ומריאן הפרו מספר התחייבויות שנטלו כלפי אפריקה ישראל, ובין היתר בכך שמשלא הצליחו לקדם את העסקה לרכישת מניות אפריקה ישראל, פנו השניים לתווך בעסקה לרכישת מניותיה של בעלת מניות אחרת בדרך ארץ, וזאת מבלי לגלות לאפריקה ישראל אודות פועלם זה, בידיעה ברורה כי פעולתם זו עלולה להזיק לאפריקה ישראל. מטעם זה, בין היתר, קבע בית המשפט כי אף אם היה מדובר בהסכם תיווך, הרי זליכה ומריאן לא היו הגורם היעיל ליצירתה וגיבושה של העסקה.
בית המשפט קבע כי, החל ממועד קידום העסקה המתחרה לא היו זליכה ומריאן בקשר עם אפריקה ישראל, וכי המשא ומתן שהוביל לרכישת מניות אפריקה ישראל החל מאוחר יותר ללא מעורבות כלשהי של זליכה ומריאן. בנוסף, חויבו זליכה ומריאן בהוצאות משפט וכן בשכר טרחת עו"ד בסך של 75 אלף שקל.
בתביעה ייצגו את אפריקה ישראל עו"ד עמית פינס, יעל מושקוביץ ואורן פכטהולד ממשרד וקסלר ברגמן.