תביעה יצוגית על גביית יתר של חברות הביטוח עבור ביטוחי החובה לרכב הוגשה לבית המשפט. על פי הוראות הדין כניסת הכיסוי הביטוחי לתוקף הינה במועד הנקוב בתעודת הביטוח או במועד בו שולמה הפרמיה בפועל, לפי המאוחר. כך, לפי הטענה, במקרים בהם מסיבה זו או אחרת, משתהה המבוטח בתשלום הפרמיה, הוא משלם את מלוא פרמיית הביטוח בעבור התקופה שרכש, בעוד שבפועל לא ניתן לו כיסוי ביטוחי בעבור הימים שמהמועד הנקוב בתעודה כמועד תחילת הביטוח ועד למועד התשלום בפועל.
הקבוצה אותה מבקשים התובעים לייצג, כמפורט בבקשה, הינם לקוחות חברות הביטוח, אשר ביטחו את רכבם בביטוח חובה, החל מיום 13.1.2006 ושילמו את הסכום הנקוב בתעודת הביטוח, לאחר המועד הנקוב בתעודה כמועד תחילת הביטוח.
עילות התביעה העיקריות על פי הבקשה הן, בין היתר, פעולה בניגוד להוראות סעיף 1(א) לחוק יסוד: משק המדינה, עשיית עושר ולא במשפט, הפרת חובת תום הלב במו"מ לכריתת חוזה ובקיומו, ורשלנות.
נזקו האישי של התובע כנגד מנורה מבטחים ביטוח (במונחי קרן), הועמד על סך של 29.36 ש"ח, בעוד שאומדן הנזק המצרפי המוערך של כל הנתבעות הועמד על סך של כ- 21 מיליוני ש"ח (במונחי קרן) וכ- 24 מיליוני ש"ח (לאחר תוספת הפרשי הצמדה וריבית), אשר מתוכו יוחס למנורה מבטחים ביטוח נזק מוערך בסך של כ- 4.35 מיליוני ש"ח.
הסעדים העיקריים להם עותרים התובעים הינם: (1) להורות לנתבעות להשיב לתובעים את הסכומים שנגבו מהם, לפי הטענה, שלא כדין; (2) ליתן צו קבוע, צופה פני עתיד, אשר יורה לנתבעות לפעול באחת מהדרכים הבאות: להוסיף בתעודות הביטוח מלל לפיו "מועד פקיעת הביטוח הנו התאריך הנקוב בתעודה זו בחצות או X ימים מהמועד בו הוחתמה תעודת זו בחותמת הבנק בחצות, המאוחר מבין השניים" או לחילופין בכל מקרה בו שולם ביטוח החובה לאחר המועד הנקוב בתעודה כתחילת הביטוח להזיז קדימה את מועד פקיעת הביטוח, בהתאמה או לחילופי חליפין, בכל מקרה של איחור בתשלום הפרמיה כאמור, להשיב למבוטח באופן אוטומטי את שווים הכספי היחסי של ימי האיחור. ו- (3) לקבוע גמול לתובעים הייצוגים ושכר טרחה לבאי כוחם המייצגים.