בריינסווי מפרסמת תוצאות ביניים שהתקבלו בניסוי שעורכת החברה במרכז הרפואי -האוניברסיטאי סורוקה בשיתוף אוניברסיטת בן-גוריון, אשר החוקרים הראשי בו הינם דר’ הדר שליו ופרופ’ אברהם צנגן. מטרת הניסוי לבחון את יעילות מכשיר ה-Deep TMS של החברה תוך שימוש בסליל אלקטרומגנטי ייעודי שפותח במיוחד לטיפול בהפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות (ADHD) במבוגרים.
במחקר השתתפו עד כה 28 נבדקים (הניסוי צפוי להקיף 60 נבדקים), שחולקו לשלוש קבוצות - טיפול בגירוי מגנטי עמוק, טיפול בגירוי מגנטי שטחי וטיפול דמה. דוח זה מתייחס לתוצאות שהתקבלו ב- 20 הנבדקים הראשונים אשר סיימו את תקופת הטיפול. בנוסף, 4 נבדקים נמצאים כיום במהלך טיפול ו-4 נוספים פרשו לפני סיום תקופת הטיפולים.
המטופלים הושמו לקבוצות באופן אקראי וכפול סמיות (באופן זה הן המטפל והן המטופל לא ידעו מהי קבוצת ההשתייכות). כל נבדק עבר 15 טיפולים במשך 3 שבועות (5 טיפולים יומיים בכל שבוע) בסליל ייעודי שפיתחה החברה לגירוי עמוק של האונה הקדמית הימנית של המוח, או בסליל סטנדרטי המגרה רק את החלק השטחי של האונה הקדמית הימנית של המוח, או בסליל דמה.
השפעת הטיפול על הנבדקים נבחנה על ידי סולמות דיווח מקובלים, מטלה ממוחשבת להערכה אובייקטיבית של היכולת הקשבית וכן באמצעות מדידה אובייקטיבית של רישום הפעילות החשמלית המוחית (EEG).
המדד הראשי להערכת יעילות הטיפול הינו ציון דיווח עצמי בשאלון Conner’s Adult ADHD Rating Scale (CAARS). בציון הכולל של מדד ה-CAARS התקבל שיפור מובהק (p=0.013) של 20% בממוצע בין המדידות שבוצעו לפני תקופת הטיפול לעומת המדידות שבוצעו לאחריו בקבוצת הנבדקים שקיבלה טיפול בגירוי מגנטי עמוק בלבד.
לעומת זאת, בקבוצת הטיפול בגירוי דמה התקבל שינוי בלתי מובהק (p=0.59) של 5% בלבד, ובקבוצת הגירוי השטחי לא התקבל כל שינוי (0% ,p=0.95). תוצאות דומות התקבלו עבור תתי - הסולמות המהווים מדד להעדר קשב, בעיות זיכרון, אימפולסיביות- היפראקטיביות ובסימפטומים של הפרעת ריכוז (בסה"כ שישה מתוך שמונה תתי סולמות). עבור שני תתי הסולמות המעריכים חוסר מנוחה ובעיות בתפיסה העצמית לא התקבלה תוצאה מובהקת.
במטלה הממוחשבת שנועדה להערכה אובייקטיבית של יכולת השליטה המוחית הקוגניטיבית, נמצא כי גירוי מגנטי עמוק הוביל לירידה מובהקת (p=0.014) של 29.4 מילי שניות בזמני העצירה, כלומר שיפור ביכולת הדיכוי של תגובה מוטורית (מדד לאימפולסיביות). בקבוצת הגירוי השטחי הודגמה נטייה לא מובהקת (p=0.23) של 18.5 מילישניות לשיפור ואילו בקבוצת גירוי הדמה נצפה שינוי זניח של 2.5 מילישניות (p=0.86).
למסקנת החוקרים הראשיים, תוצאות הביניים של מחקר זה מעידות, כי גירוי מגנטי מוחי עמוק באמצעות סליל ייעודי לטיפול בהפרעות קשב וריכוז, הינו בטוח לשימוש ועשוי לשמש כטיפול יעיל להפרעות קשב וריכוז.
פרופסור אברהם (בומי) צנגן, המשמש כיועץ מדעי של החברה ואחד מהחוקרים בניסוי אומר: "המדידות הממוחשבות האובייקטיביות של זמני עצירה וכן המדידות האלקטרו פיזיולוגיות (EEG) לפני, בו זמנית ואחרי גרייה אלקטרו מגנטית במחקר זה מהווים קפיצת מדרגה ביחס למחקרים קודמים שבצענו עד כה".