במאמר הקודם הסברתי על הצורך הכלכלי/קיומי של מדינת ישראל בהקמת מערך קליטה של אלפי חוקרים מתחום מדעי החיים על מנת לשמר יתרון כלכלי וחוסן מדיני. הפעם אני בוחר להציג את הפן הבטחוני ולהתמקד בסיבה שבגינה מערכת הביטחון חייבת להיות מעורבת בקליטת מדענים וצריכה לראות בהשקעות בתקציבי מחקר ביולוגי חלק אינטגרלי מהתוכנית האסטרטגית הכוללת של משרד הבטחון.
אתחיל מדוגמא אישית: כקצין צעיר שסיים את שנת הקבע הראשונה שלו התבקשתי לחתום על תוכנית קבע הכוללת לימודים אקדמאים. כאשר ביקשתי כתנאי יחידי לאפשר לי ללמוד ביולוגיה נאמר לי כי העדפת המערכת היא שאלמד היסטוריה כיוון שאת לימודי ההיסטוריה ניתן לסיים בשנתיים ובנוסף ביולוגיה אינו תחום רלוונטי לצבא. הסוף ידוע – לא חתמתי, כן למדתי ביולוגיה וכיום עקב מקום מחייתי אני כלל לא משרת במילואים (עד לעזיבתי את הארץ שירתתי בין 30-60 ימי מילואים בשנה).
בארה"ב, מקום מושבי כעת, המחקר הביולוגי הביטחוני מנוהל ע"י "מרכז המחקר הרפואי הצבאי" שנמצא במדינת מרילנד ועובד איתנו (TEDCO) באופן שוטף במימון מחקר וחברות סטארט אפ בתחומים להם יש חשיבות ביטחונית ובנוסף לכך ממן משרד ההגנה האמריקאי מחקרים שונים באוניברסיטאות בכל תחומי מדעי החיים. מבט מהיר באתר המשרד, (http://www.detrick.army.mil/tenants/missionPartners.cfm), מראה את היקף שיתופי הפעולה ונגזרת מכך היא כמובן היקף המחקר הממומן ע"י משרד ההגנה האמריקאי.
משרד הביטחון אחראי אומנם על מחקר המתקיים במכוני המחקר בנס ציונה ובקמ"ג ושלא תבינו לא נכון - זה לא שלא קיים מחקר רפואי ביטחוני חיצוני הממומן ע"י משרד הביטחון, הוא קיים ואפילו ישנו עמוד אינטרנט שלם המראה את המחקר שמומן בשנת 2007, וגם קול קורא להצעות מחקר לשנת 2010 (כן אני קצת ציני). בהשקעה של מיליון וחצי ₪ בשנה (15 מחקרים שמומנו ב 100,000 ₪ למחקר) לא ניתן להגיע למחקר רציני שלא לומר להחזרה של אלפי מדענים לישראל. כדי שדבר זה יתאפר תקציב המחקר של משרד הביטחון חייב לגדול בעשרות מונים ולהוביל את המחקר הביולוגי בישראל כפי שיחידות הטכנולוגיה של צה"ל מובילות של תעשיית ההיי-טק בארץ.
מבט מהיר על נתונים מספריים מראה פוטנציאל מדהים. לפי הערכות משרד התעשיה והמסחר, משרד הקליטה, עמותת BioAbroad וסקר שנערך ב 2008 חיים היום מחוץ לישראל כ-7000 חוקרים ורופאים ישראלים ואם נניח שרובם נשואים מדובר על 14,000 אזרחים בגיל שירות צבאי. אם 5,000 בלבד מהם ישרתו כ-20 ימי מילואים בשנה מדובר על הערכות צנועות של 100,000 ימי מילואים בשנה, ועוד לא הכנסתי לחישוב את הפוטנציאל המחקרי שאותם חוקרים יכולים ומעונינים לתרום.
מחקר ביולוגי בהקשר צבאי אינו מיועד אך ורק לתחום הלוחמה, הוא יכול לכלול ממחקר אקולוגי על ההשלכות של הקמת עיר בהדי"ם בדרום, דרך מחקר על מחלות ויראליות שמשביתות ומשתקות בסיסים באופן קבוע ומחקר על טיפול בפסולת ביולוגית באופן יעיל וידידותי לסביבה ועד מחקרים בנושא טיפול בפצועים, שיקום ומחקר רפואי מתקדם.
מחקר ביולוגי ביטחוני אינו חייב להתקיים בתוך המסגרת הצבאית. כמדינה שתקציב הבטחון שלה הוא אחד מהגבוהים בעולם לעומת גודל האוכלוסיה, הייתי רוצה לראות שנתח מכובד מתקציב זה מופנה למימון מחקר ולפיתוחים ביולוגים בחברות סטארט אפ שיתנו מענה לפיתרון בעיות שהמערכת כולה נתקלה בה. אם כתוצאה מכך גם נוכל לקלוט אלפי מדענים לישראל, לפתח את תחום הביוטק בישראל ולהקל על מערך המילואים, הרי זה משובח.
על המחבר
דוקטור דן גינצל הינו בוגר באוניברסיטת בן-גוריון נגב במחלקה למדעי החיים, דר. גינצל מנהל כיום את קרן המחקר השלישית בגודלה בארצות הברית שמשקיעה במחקר בתאי-גזע, ובנוסף מיצג את מדינת מרילנד בגוף המרכז את כל מחקר תאי-הגזע בין המדינות השונות. דר. גינצל מרכז את פעילות עמותת BioAbroad בכ 20 מרכזים שונים ברחבי צפון אמריקה ולאחרונה היה מועמד לאיש השנה במרינלד בתחום מדעי החיים, חבר פעיל בקהילת ספונסר מראשיתה אם כי ממעט לכתוב.