הפיקוח על הבנקים מפרסם היום את ההוראה הסופית בנושא רכישה עצמית של מניות על ידי תאגידים בנקאיים ומתאר את ההגנות שקיימות כיום בשוק ההון ובבנקאות- הגנות שלא היו בעבר, ואשר מפחיתות באופן משמעותי את הסיכון שרכישה עצמית תביא לפגיעה בציבור ובמשק.
בבנקים, רכישה עצמית מאפשרת לנהל ביעילות את ההון של הבנק, בכך שהיא מהווה אמצעי נוסף לצמצום עודפי הון, לצד שימוש בחלוקת דיבידנדים. למשל, אם לבנק היו רווחים חד פעמיים גדולים, ו/או הוא אינו יכול להגדיל את היקף האשראי שהוא מעניק, למשל בשל ביקוש נמוך יחסית לאשראי ביחס למקורות שיש לבנק, עודף ההון עלול להביא לתשואה נמוכה להון שתפגע בבעלי המניות. עודף ההון אף עלול להוביל את הבנק ליטול סיכונים גדולים יותר, כדי להגדיל את הפעילות והרווחיות. הרכישה העצמית היא אחד הכלים להתמודד עם מצב כזה.
בעולם נהוג שדיבידנד מחולק בהתאם למדיניות רב שנתית, בעוד שרכישה עצמית מבוצעת בשנה מסוימת בהתאם לרווח באותה שנה, ואינה מהווה התחייבות של הבנק לפעולה דומה בהמשך, כך שהיא מעניקה יותר גמישות בניהול ההון.
רכישה עצמית מבוצעת מרווחי הבנק ולא מכספי המפקידים, בדיוק כשם שחלוקת דיבידנד אינה נעשית מכספי המפקידים.
בישראל רוב מניות הבנקים מוחזקות על-ידי הציבור הרחב (למעלה מ-80% ובמגמת עליה, על-רקע מכירת מניות גרעין השליטה בבנק הפועלים). לכן בעלי מניות הבנקים שנהנים מדיבידנדים וייהנו מרכישה עצמית הם בעיקר הציבור הרחב (באופן ישיר ודרך האחזקות של גופי הפנסיה).
בבדיקה שערך הפיקוח על הבנקים לא נמצאה מדינה מפותחת שבה יש איסור על רכישה עצמית של מניות על-ידי בנקים. נהפוך הוא, רכישה עצמית מהווה כלי מקובל במדינות רבות. הבנקים הגדולים בארה"ב מבצעים רכישה עצמית של מניות בהיקף לא מבוטל מהונם העצמי, גם לאחר המשבר הפיננסי, והרכישה העצמית יותר שכיחה מאשר חלוקת דיבידנד ככלי להעברת רווחים לבעלי המניות.
במספר מדינות שבהן בעבר הרכישה העצמית היתה אסורה על חברות (לרבות בנקים) היא מותרת כיום. באירופה הדבר הותר כבר לפני כשני עשורים. באנגליה, שבה חל איסור מוחלט על רכישה עצמית עד שנת 2006, תוקן חוק החברות כך שמתאפשר ביצוע רכישה עצמית, בכפוף למגבלות מסוימות.
מבחינה של התפתחות הרכישות העצמיות של בנקים בעולם לאורך זמן ניתן לראות ירידה משמעותית ברכישות העצמיות בתקופת המשבר העולמי של 2008 ומעט אחריו, אך מתחילת שנת 2011, ניתן לראות כי ההתאוששות ברווחיות לצד העלייה ביחסי ההון אפשרו לבנקים לשוב לבצע רכישה עצמית של מניות.
הפיקוח סבור שאין הצדקה להמשיך ולקיים את האיסור הגורף שהוא קבע בהוראתו בעבר מכמה סיבות עיקריות: ראשית, הלימות ההון של הבנקים בישראל עלתה בשנים האחרונות באופן משמעותי. כתוצאה מכך, הבנקים יכולים לחלק חלק מהרווחים הנצברים באופן מדוד לבעלי המניות, הן באמצעות דיבידנדים והן באמצעות רכישה עצמית, מבלי שתיפגע יציבותם.
בנוסף, לבנקים הישראלים נוצרו עודפי הון, שהולכים וגדלים מעבר לדרישות הרגולטוריות (הסיבות העיקריות לכך הן ביקושים לאשראי הבנקאי, שגדלים באופן מתון מגידול הרווחים והכנסות חד פעמיות). עד היום הפיקוח התיר לבנקים לחלק דיבידנד בשיעור של עד 50% מרווחי הבנק, ויש חשיבות להרחיב את הכלים שעומדים בפני הבנקים בניהול עודפי ההון.
בישראל, רכישה עצמית הותרה לכלל החברות במשק במסגרת שינוי שנערך בחוק החברות בשנת 1999, והיא מותרת גם לגופים מוסדיים (כגון חברות ביטוח). החוק הכיר בכך שאין הבדל בין חלוקת דיבידנד לבין רכישה עצמית באופן השפעתם על הון החברה, יציבותה, ויכולתה לעמוד בפירעון התחייבויותיה. הבנקים הם הגופים היחידים שפרקטיקה זו נותרה אסורה לגביהם, במסגרת הוראות הפיקוח על הבנקים שהחמירו מעל דרישות החוק.
הפיקוח על הבנקים החמיר בהוראה הנוכחית את הדרישות החלות על רכישה עצמית של בנקים ביחס לדרישות החוק בישראל, שכן בנק אינו חברה ציבורית רגילה, אלא מוסד פיננסי הנושא באחריות כלפי המפקידים. הפיקוח קבע בהוראה מגבלות ותנאים נוספים שאינם חלים על חברות ציבוריות המבצעות רכישה עצמית, אשר נועדו להבטיח שרכישה עצמית תבוצע בצורה מדודה ומבוקרת.
התנאי הראשון הוא שבנק יידרש לקבל אישור מראש של הפיקוח על הבנקים לביצוע רכישה עצמית, על סמך תכנית רכישה שהציג לפיקוח. האישור נועד לאפשר לפיקוח לוודא, בין היתר, שהרכישה העצמית אינה פוגעת ביציבות התאגיד בהווה או בעתיד בהתחשב גם בחלוקות דיבידנדים ובניתוח התוכנית העסקית של הבנק הצפויה בשנים הקרובות (קצב גידול האשראי הצפוי וכו’), ולוודא שההחלטה התקבלה מתוך ראייה של טובת כלל בעלי המניות והמפקידים בבנק. אישור הפיקוח יהיה תקף לזמן מוגבל- בדרך כלל לשנה.
היקף הרכישה המקסימלי בכל תכנית יוגבל ל-3% מהון המניות המונפק והנפרע של הבנק.
ביצוע הרכישה העצמית לא יהיה על-ידי הבנק עצמו אלא על-ידי גורם חיצוני לבנק, בלתי תלוי, חבר בורסה, בהתאם למנגנון "הגנת נמל מבטחים" שפרסמה הרשות לניירות ערך. מנגנון זה נועד להרחיק את היישום של הרכישה העצמית מהבנק עצמו. מנגנון זה נותן מענה לחשש לשימוש במידע פנים על ידי גורמים בבנק, וממזער את פוטנציאל ניגודי העניינים בפעילות זו.
צמצום השפעת הרכישה העצמית על מחיר המניה בבורסה: נקבע בהוראה שתכנית הרכישה של בנק תתחשב במחזורי המסחר של מניית הבנק.