ארז צדוק, איש שוק ההון ופעיל חברתי, הגיש אתמול (ראשון) תלונה במשטרה נגד חברות הגז. בנוסף, כתב הבוקר טור בנושא בדה מרקר: "האם מתווה הגז עובר למישור הפלילי?".
התלונה הוגשה על ידי צדוק בגין חשד להונאה וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ע"י קבוצת דלק ונובל אנרג’י בעניין מתווה הגז.
עיקרי התלונה: "לאורך הדיונים על מתווה הגז, כולל דיוני וועדת צמח שדנה בנושא אפשרויות יצוא הגז, התבטאו אנשי חברות הגז בדבר החובה לייצא גז כדי לפתח את מאגר לוויתן, ושללא ייצוא גז, אין היתכנות כלכלית לפיתוח מאגר לוויתן. לאחר שהתברר שהייצוא איננו אפשרי, או לפחות איננו קל כפי שחשבו, הודיעו חברות הגז על אפשרות לפיתוח מצומצם של מאגר לוויתן. אפשרות זו לא היתה גלויה בפני חברי הממשלה, כפי שהעיד השר לשעבר אבי גבאי (בהמשך).
"במידה שהיתה ידועה, ייתכן והמתווה כולו היה משתנה. החשד לפיו חברות הגז ידעו על האפשרות הזאת אך הסתירו אותה מהממשלה, בעודם משמרים את התזה לפי הייצוא הינו תנאי חובה לפיתוח לוויתן, הינו חשד חמור לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. ראש הממשלה התבטא שמדובר ב’מאות מיליארדי דולרים’ שהמדינה תקבל ממתווה הגז. אם אכן מדובר בחשד להונאה והסתרה, הרי שמדובר בפרשת ההונאה הכלכלית הגדולה בתולדות המדינה. דבר זה מחייב לעניות דעתי חקירה יסודית ומקיפה".
צדוק מציין בנוסף כי בכירי חברות הגז צוטטו בדבר ההכרח בייצוא לצורך פיתוח לוויתן, בתוכניות רדיו לא מעטות. "חשוב להבין שלדברי גדעון תדמור, עלות פיתוח לוויתן כפי שהוצגה על ידי חברות הגז הינה בסביבות 15 מיליארד דולרים וחייבים חוזי ייצוא משמעותיים כדי לממן את הפיתוח. לכן וועדת צמח קבעה שיש לייצא גז ולכן ראש הממשלה הפעיל את סעיף 52 המפורסם, את השיקול הביטחוני שבייצוא. כל מתווה הגז הסתמך על קביעות אלו.
"..בדצמבר 2015 הציגו חברות הגז חלופות לפיתוח מאגר לוויתן. אולי כדי להימנע מביקורת שיפוטית, החלופות הוצגו למשרד האנרגיה ולבג"צ כ-’התפתחות טרייה’. חלופה מרכזית מדברת על קידוח מספר בארות מצומצם והקמת אסדה סטנדרטית לטיפול בגז בקרבת החוף. בחלופה הזאת לא תוקם אסדה צפה מעל הבארותלצורך טיפול בהיקפי גז גדולים שמיועדים גם ליצוא, וכמובן בלי צנרת נוספת לכיוון מצרים. כל אלה מוזילים את עלויות הפיתוח במיליארדי דולרים. יצוין כי העלות הראשונה שפרטו חברות הגז, כפי שמובא בדברי תדמור, של כ-15 מיליארד דולר, צנחה עם הזמן לכ-6-8 מיליארד דולר, ועכשיו גם זו מוזלת במידה משמעותית, אולי אפילו ל-1 עד 3 מיליארד דולר, באופציות הפיתוח עם ייצוא לירדן בלבד.
"יש לשים לב שהמתווה אושר באוגוסט 2015, כאשר החלופות הוצגו בדצמבר 2015. כמה זמן חברות הגז עבדו על החלופות הללו עד שהציגו אותן בפני הממשלה? מדוע לא חשפו בפני הממשלה את האופציה הזו בזמן אמת, לפני אישור מתווה הגז באוגוסט באותה השנה?
"חשוב להבין שהאלטרנטיבה לייצוא היא ביקושים מקומיים, הסבת המשק למבוסס גז, הוזלת עלויות הייצור של התעשייה המקומית, הורדת יוקר המחייה והפחתת זיהום האוויר. אבל חברות הגז נלחמו על הייצוא, טענו שללא ייצוא אין לוויתן, ולא עדכנו שיש אלטרנטיבה נוספת. בכך הן השיגו את מתווה הגז הנוכחי שמשמר מחירים גבוהים לשוק המקומי (שהיו יורדים אם היו מסתמכים על ביקושים מקומיים) ושואף לייצוא ללא כל הגיון.
"העובדה שהמתווה איננו הגיוני בעיני אנשים כה רבים בציבוריות הישראלית, כמו גם בעיני מומחים רבים, לא יביא להכנסות שהמדינה טענה, אבל כן מביא לרווחיות אולי חסרת תקדים עבור חברות הגז ממאגר תמר, מחזקת את האפשרות לחשד לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, אפשרות שדינה להיבדק היטב, ולו כדי להסיר את החשד הזה.
"בשולי הדברים אזכיר שכבר מתקיימת חקירה כנגד אבריאל בר יוסף, שדחף בוועדת צמח למתקן גז ימי בטכנולוגיה שאיננה קיימת, אבל ’תצדיק’ ייצוא גז. החשדות המועלים בתלונה זו, אין בהם להיות החשדות היחידים בתחום ייצוא הגז, והנושא חייב להיבדק ולהיחקר היטב שכן מדובר, כדברי ראש הממשלה עצמו, במאות מיליארדים שהיו אמורים להגיע לאזרחי ישראל", הוסיף צדוק בתלונה שהגיש.