בנק ישראל מפרסם קטע מתוך דו"ח בנק ישראל שיפורסם בחודש אפריל: הטיות באומדני העלות וצפי הסיום בפרויקטים בתחבורה. לאחרונה אישרה הממשלה תוכנית רב-שנתית מקיפה לשדרוג תשתית התחבורה, הכוללת השקעות של עשרות מיליארדי שקלים על פני העשור הקרוב בכבישים וברכבות. בשל גודלה של ההשקעה ואורך הזמן שבו היא תשפיע על תקציבי המדינה חשוב לבדוק את רמת העמידה ביעדים ואת התממשות ההערכות שעל פיהן מתוקצבים פרויקטים מסוג זה. כדי לעמוד על הסיכון הנובע מהתוכנית למסגרת התקציב לשנים הקרובות אנו בודקים אם פרויקטים בתחום התחבורה בישראל מסתיימים בעלות גבוהה משמעותית מהמתוכנן, ואם משך ביצועם רב מהמצופה.
תוצאות בדיקת 196 פרויקטי תשתיות תחבורה בישראל (כולל פרויקטים שהסתיימו ולא הסתיימו כאחד) מראות כי במרבית הפרויקטים (64%) בתשתיות תחבורה בישראל העלות גבוהה ריאלית באופן משמעותי מהעלות הצפויה בתקצוב הפרויקט. פרויקט ממוצע עולה ריאלית 31% יותר מהעלות המקורית (ממוצע זה כולל את כל הפרויקטים שנבדקו). בנוסף, 82% מהפרויקטים מסתיימים מאוחר יותר מצפי הסיום המקורי. פרויקט ממוצע מאחר ב-64% ממשך הפרויקט המקורי הצפוי. מאחר שחלק מהפרויקטים עוד לא הסתיימו, מדובר על אומדן חסר.
110 מתוך 196 פרויקטים בתחבורה שנבדקו היו פרויקטים גדולים (מעל 100 מיליוני ש"ח). עלות פרויקטים אלו משתנה יותר מהשינוי בפרויקט הממוצע – העלות הסופית עולה ב-45% ריאלית. דוגמה של פרויקט מסוג זה היא הקו המהיר לירושלים (A1), שהוא הפרויקט הגדול במדגם. (כל הנתונים מומרים למחירי דצמבר 2009.) הפרויקט הופיע בתקציב לראשונה בשנת 2004, בעלות כוללת של 4 מיליארדי ש"ח ועם צפי סיום ברביע הרביעי של 2008. עלותו המדווחת עלתה בתקציב 2009 ל-6.7 מיליארדי ש"ח וצפי הסיום זז לרביע הראשון של 2016. בסך הכול גדלה העלות הכוללת ב-69 אחוזים בחמש שנים, והפרויקט עדיין רחוק מאוד מסיומו.