פסגות הגיבו היום לפרסום דו"ח התעסוקה לחודש יולי ביום שישי בשבוע שעבר, אשר "היה בהחלט סביר פלוס וחיזק את הקונצנזוס לגבי העלאת ריבית ראשונה כבר בהחלטת הפד הקרובה בספטמבר. קונצנזוס זה נתמך גם באמירתו של דניס לוקהארט, נשיא הפד של אטלנטה, לפני שבוע וחצי כי "רק הרעה משמעותית בנתונים" תשכנע אותו לא להעלות ריבית כבר בספטמבר, דעה שכנראה מקובלת על עוד כמה מחברי הוועדה, במיוחד לאור העובדה שלוקהארט נתפס כאחד הנציגים היוניים בוועדה. את עצם ההגעה לקונצנזוס בשוק לגבי העלאת הריבית אפשר להציג בקלות כניצחון של הפד שהצליח דרך התקשורת עם השווקים להביא את האנליסטים משני צדדי הסקאלה היונית-ניצית לעמדה דומה ללא זעזועים גדולים מדי בשווקים. כך לדוגמה, אם ניקח שני גופי מחקר עצמאיים כמו BCA ו-Capital Economics שהיו חלוקים מאוד בתחילת השנה באשר לתוואי הריבית הצפוי (BCA דיברו על העלאה רק ברבעון שני של 2016 לעומת מרץ 2015 של CE), הרי שהעובדה ששניהם מצביעים כיום על ספטמבר כמועד הסביר ביותר להעלאת הריבית הראשונה היא ציון לשבח לפד."
בין הנקודות העיקריות מהדו"ח, מציינים בפסגות כי למשק נוספו ביולי 215 אלף משרות, מעט נמוך מהצפי שעמד על 225 אלף משרות.
מצד שני, נתוני מאי-יוני עודכנו כלפי מעלה ב-14 אלף משרות כך שבסופו של דבר אפשר לומר שהדו"ח עמד בצפי.
שיעור האבטלה נותר על 5.3%, נתון לא רע בכלל מכיוון שבחודש שעבר האבטלה ירדה בשתי עשיריות נ"א. שיעור ההשתתפות נותר גם הוא ברמתו.
שיעור האבטלה בהגדרתו הרחבה יותר (U-6) דווקא ירד בעשירית נ"א ועומד על 10.4%. ירידה זו נובעת בעיקר מכך שמספר העובדים במשרה חלקית מסיבות כלכליות (כאלו שמעדיפים משרה מלאה אבל נאלצים לעבוד בינתיים במשרה חלקית) ממשיך לרדת והצטמצם ב-190 אלף. אמנם, היקף העובדים במשרה חלקית מסיבות כלכליות עדיין גבוה ועומד על 6.32 מיליון, קרוב לרמות השיא שנרשמו במיתונים של תחילת שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90, אבל המגמה היא בהחלט חיובית. הפער בין שיעור האבטלה הרגיל לזה המורחב עומד כיום על 5.1 נ"א, זאת בהשוואה לכ-4 נ"א בתקופות ה"טובות" של המחזורים הכלכליים הקודמים. זה ייקח עוד זמן אבל פער זה הולך ומצטמצם וככל שמגמה זו תמשך כך גם הלחצים לעלייה מהירה יותר בשכר ילכו ויתגברו.
היקף שעות העבודה השבועיות הממוצע עלה ב-0.1 ל-34.6. מדובר על נתון חיובי מאוד שכן בהתאם להיקף למספר העובדים בארה"ב, מדובר על עלייה שוות ערך לתוספת של 411 אלף עובדים לפי שבוע של 34.5 שעות עבודה.
קצב הגידול השנתי בשכר עלה בעשירית נ"א ל-2.1%. בהתאם לפסקה מעלה, ייקח עוד זמן עד שקצב הגידול בשכר יעשה את קפיצת המדרגה שתשלח את הצרכן האמריקאי לתחביב האהוב עליו, מסע קניות משולח רסן.
מעניין גם לשים לב כי שכר העובדים בעמדות ניהוליות (supervisory) עלה בקצב מהיר יחסית של 3.5% בשנה האחרונה אבל שכרם של עובדים שאינם מנהלים עלה בקצב איטי יותר של 1.8%. הבעיה? המנהלים הם רק 18% מסך העובדים במשק האמריקאי.
בהתאם לכך, האם נראה צמיחה מהירה מאוד בארה"ב? לא, כי השכר לא עולה מספיק מהר. האם נראה את הפד מעלה ריבית? כן, כי בפד רוצים להעלות את הריבית ומספיק שהשכר יעלה בקצב של 2.5%-2% על מנת שחברי הועדה ירגישו בנוח.
אוסף התגובות שקיבל כלכלני פסגות בשנה וחצי האחרונות כשטענו כי הפד הולך להעלות את הריבית היה מגוון ומעניין. החל מ-"בשביל מה? ריבית 0% זה הכי טוב", עבור ב-"קשה לי להאמין, תמיד אומרים שהריבית תעלה והיא לא עולה אז בטח גם הפעם היא לא תעלה" וכלה ב-"אין סיכוי, אם הריבית עולה הכלכלה העולמית מתמוטטת וסין מתחילה מלחמת עולם שלישית". גם את השאלה שחזרה על עצמה הכי הרבה פעמים בחודש האחרון "איך אפשר להעלות ריבית כשהנפט יורד ככה?" נכניס לאותה הקטגוריה. הירידה במחירי הסחורות לא צפויה להשפיע על החלטת הפד להתחיל במגמת העלאות ריבית וזה משלוש סיבות עיקריות:
1) הפד מסתכל על אינפלציית הליבה (ללא מחירי האנרגיה והמזון).
2) ירידת מחירי סחורות היא בהגדרה אירוע אינפלציוני זמני. מחיר הנפט ירד מאז השיא האחרון ב-30% ובכל חישוב של האינפלציה השנתית בחודשים הקרובים ירידה זו תבוא לידי ביטוי. אבל אם נניח שלא מדובר על מגמה מתמשכת אזי בעוד שנה כשנבחן את האינפלציה שבין אוגוסט 2015 לאוגוסט 2016, ההשפעה של ירידה זו על האינפלציה השנתית תתמוגג.
3) הריבית תעלה כשאפשר ולא כשצריך. הפד רוצה להעלות ריבית ולכן הוא מוכן להעלותה כל עוד הוא משוכנע שמצב המשק במגמת שיפור, גם אם האינפלציה נמוכה. לא סתם הפד מדגיש כי הוא רוצה לראות את האינפלציה מתכנסת ליעד של כ-2% בטווח הבינוני. האינפלציה הנמוכה בארה"ב (וגם בישראל) היא לא תוצאה של ביקושים נמוכים והיא לא סיגנל להאטה ולכן הפד מרגיש שזה הזמן להתחיל לצבור תחמושת מוניטארית לקראת המשבר הבא.
בהתאם לכך, עקום התשואות האמריקאי השתטח מאוד בחודש האחרון כאשר באג"ח הקצרות (עד 4 שנים) נרשמה עליה על רקע הצפי להעלאת ריבית אך במקביל באג"ח הארוכות נרשמה ירידה על רקע הירידה בציפיות האינפלציה בטווחים הארוכים.