רוב המשקיעים בתיקי המניות הגלובליים נוטים בד"כ לחפש את פתרונות ההשקעה הנוחים והמוכרים מעולם המדדים. תופעה זו מתבטאת בחשיפה למדדים הרוחביים הידועים כגון: 500 P&S, NASDAQ 100, DAX 30, FTSE 100 ועוד. אלה מדדי מניות שמאפשרים הקצאת נכסים על בסיס גיאוגרפי, בדרך כלל בחשיפה למדד המניות המרכזי במדינה, מה שמוביל כמעט תמיד לחשיפה למניות מסוג Large Cap. ועדיין, גם אם הקצאת הנכסים שלנו הייתה אופטימלית מבחינה גיאוגרפית, לא תמיד הבחירה במניות מסוג Large Cap היא הנכונה ביותר לתיק ההשקעות. בחלק לא מבוטל מהמקרים קיימים פתרונות טובים יותר בדמות מניות השורה השנייה, הבינוניות בגודלן - מניות MID CAP. להלן הסיבות שתומכות בכך:
מקום טוב באמצע במחזור החיים העסקי - בניתוח מחזור חיי החברות, מניות אלו נוטות להיסחר ביציבות אל מול חברות סטארט אפ בעלות סיכון גבוה, בעיקר לאור מעברן משלב ’ההזנק’ כחברות אנונימיות ("מניות צמיחה") לחברות בוגרות ("מניות ערך"). שלב הביניים במחזור החיים של החברות עשוי להיות התזמון האופטימלי עבור מרבית המשקיעים לייצר תוספת תשואה לתיק ההשקעות תוך סיכון נמוך באופן יחסי.
מיקוד עסקי - יתרונות החברות בעלות שווי שוק בינוני באות לידי ביטוי על ידי מיקוד עסקי ויצירת מרכזי רווח ספציפיים. חברות גדולות כמו וול מארט, מייקרוסופט או גוגל נוטות לייצר מקורות שונים של רווח, אך לעיתים מקור בודד פוגע בשורת הרווח הכוללת. לעומתן, חברות בינוניות נוטות לרכז את מירב המאמצים והמשאבים של החברה למספר מועט יותר של מוצרים או שירותים וכך יכולת ההתפתחות שלהן גבוהה יותר. בשונה מחברות בינוניות וגדולות, החברות הקטנות לרוב מנסות לפרוץ לשוק באמצעות מוצר בודד כך שמודל עסקי לקוי או לחליפין מזל רע יובילו לקריסת החברה ואף חדלות פירעון.
ביצועים עודפים – מבדיקה שעשינו עולה, שכמעט בכל חתך זמן אפשרי מדדי המניות של חברות ה- Mid-Cap היכו את מדדי מניות ה- Large Cap המקבילים להם בעשרות אחוזים בשווקים מפותחים בולטים (ארה"ב, בריטניה, גרמניה, צרפת ויפן). על פניו, ניתן לטעון שהתוצאות אינן מפתיעות שכן השוק "מתגמל" את ההשקעה במניות קטנות יותר שנחשבות למסוכנות יותר. עם זאת, צריך לזכור שמניות ה-Mid-Cap במדינות שנסקרו הן מניות בעלות שווי שוק של מיליארדי דולרים. אם ניקח לדוגמא את ארה"ב, נראה שקבוצת המניות הבינוניות בארה"ב מוגדרות כבעלות שווי שוק מינימלי של 2 עד 10 מיליארד דולרים.
לכן, לא ניתן להשליך את הפער העצום בביצועים על טענה זו. בפועל, סטיית התקן השנתית הייתה דומה בשני סוגי המניות.
ייצוג גבוה יותר לפעילות הכלכלה המקומית - שיעור ההכנסות של החברות מפעילות מקומית בחברות ה- Mid-Cap מוטות לפעילות בארצן ביחס לחברות Large Cap. בשל כך, מדדי Mid-Cap מורכבים בעיקר מחברות המייצגות את הכלכלה המקומית. השקעה במניות אלו עשויה להוות פתרון עבור משקיעים שמחפשים להתמקד במדינה מסוימת לאור צפי לצמיחה עתידית באותה מדינה. השקעה בחברה גדולה עשויה לסטות ממטרתו של המשקיע על רקע פעילות הייצוא הענפה של החברה.
היכן סביבת המאקרו נראית יותר טוב?
אם כך, לאחר שראינו שמדדי מניות ה- Mid-Cap עשויים להצדיק חשיפה בתיקי ההשקעות הגלובליים, נשאלת השאלה לאילו מדדים בדיוק מוצע להחשף. במילים אחרות, היכן תמונת המאקרו צפויה להיות חיובית יותר ביחס לצמיחה הגלובלית. גם היום, אנחנו ממשיכים לתמוך בגישה על פיה ארה"ב ואירופה מקבלות משקל עודף בתיקי המניות שלנו לעומת יפן והשווקים המתעוררים.
הכלכלה האמריקאית ממשיכה להציג שיפור עקבי בדגש על מרכיבים קריטיים לתהליך צמיחה בר קיימא - הצריכה הפרטית וההשקעות בנכסים קבועים. זאת, בין היתר בשל ההתאוששות בנתוני המגזר התעשייתי, שוק העבודה ושוק הנדל"ן. ניתן גם לשאוב עידוד מנתוני הצמיחה האחרונים שפורסמו לרבעון הרביעי בשנת 2013 (3.2 אחוזים במונחים שנתיים) כשהצריכה הפרטית תרמה כשני שליש מהצמיחה. גם אירופה מתחילה לתפוס מומנטום בחודשים האחרונים. ברמת המדינות, אין ספק שבריטניה היא ה"כוכבת" התורנית של היבשת, הודות לצעדי מדיניות שונים שיושמו בה החל משנת 2010 בראשות ממשלתו החדשה של דיוויד קמרון. מקור נוסף של יציבות היא כמובן גרמניה, שעל פי מדדי הפעילות האחרונים (ZEW ו-IFO) צפויה להציג קצב צמיחה בשנת 2014 של 1.5-2% בעזרתו האדיבה של מנוע היצוא.
בשורה התחתונה, חשיפה למדדי ה- Mid-Cap בשווקים המפותחים נראית מעניינת בשל היתרונות השונים של מניות אלה: שלב הקפיצה במחזוריות העסקית, המיקוד בפעילותן, ביצועיהן העודפים על מדדי הייחוס וכמובן העובדה שהן מייצגות את הכלכלה המקומית. על רקע סביבת המאקרו שתוארה לעיל לדעתנו יש הצדקה לחשיפה של 50 אחוזים למדדS&P MidCap 400 בארה"ב, 25 אחוזים למדד FTSE 250 ו-25 אחוזים למדד DAX Mid-Cap.