בבית ההשקעות אפסילון סבורים כי הדיון הכלכלי בעת האחרונה, שנסוב סביב ההאטה שאותה חווה המשק הישראלי בחודשים האחרונים, ורוב הנתונים שפורסמו לאחרונה שמצביעים באופן ברור על כך שהמשק הוריד הילוך בשנת 2013, כאשר החשש הוא שהצמיחה בשנה החדשה תהיה אף נמוכה יותר - כל אלה מפתיעים לאור העובדה שמספר נתונים מרכזיים מציגים דווקא תמונה של משק חזק.
למשל, טוענים באפסילון כי "שיעור האבטלה שכורה רמות שפל כמעט מידי חודש, מה שאמור לחזק את תחושת הביטחון הכלכלי בציבור. בנוסף, גם מצבו הכלכלי של הישראלי הממוצע נראה דווקא לא רע: ערך הנכסים עלה (נדל"ן ותיק ני"ע) ורמת המינוף היא נמוכה למדי, לצד זה שרמת החיסכון הפרטי היא עדיין גבוהה ועומדת על 13.7% (לשם השוואה, בארה"ב היא עומדת על כ 4%)".
"אלא שלמרות כל אלו, ועל אף הרוח החיובית שמנשבת מחוץ לארץ, האינדיקטורים האחרונים מציירים תמונה די מטרידה של המשק המקומי. חלק מנתונים אלו מצביעים על הרעה בצריכה של מוצרים בסיסיים למדי. בשלושת החודשים שבין ספטמבר לנובמבר ירדו מכירות המזון בשיעור שנתי של 1.4%. דיאטה לאומית. הנתון המפתיע הזה הוא חלק מירידה של אחוז בחישוב שנתי של רשתות השיווק. מטריד למדי.
"נתוני השימוש בכרטיסי אשראי שפורסמו השבוע מצביעים אף הם על ירידה בהיקף הפעילות בשלושת החודשים האחרונים, ומהווים נתון נוסף בשרשרת האינדיקטורים שמציגים תמונה של האטה בצריכה הפרטית. הפער הרב שבין איתנותו הכלכלית של הצרכן הישראלי לשינוי בהיקף הצריכה טמון במספר גורמים. הגורמים הראשונים כמו השחיקה ביכולת הצריכה והעלייה החדה במחירי הדיור נדונו לעייפה ולכן לא נדון בהם שוב.
"לצד אלו, נראה שהפעילות הכלכלית מאטה גם ואולי בעיקר בשל הירידה באמונו של הציבור בהנהגה הכלכלית. מסיבת עיתונאים על הפחתת המחיר של שמנת מתוקה? פוסטים בפייסבוק שמבשרים על האיסור בשימוש של הסיומת 99 במחיר? גם אם אלו פעולות עם כוונה טובה, משמעותן הכלכלית היא זניחה ביותר.
"הוסיפו לזה את הירידה הצפויה בהוצאות הממשלה בשל השינוי בכלל ההוצאה וקבלו ככל הנראה את הסיבה לצורך הגובר של הישראלים לשמור על כיסם. מתברר שהציבור לא כל כך מטומטם ולכן הוא גם לא רוצה לשלם. כל עוד הציבור לא יחוש שהממשלה החליטה להתמודד ברצינות עם כמה מהבעיות האקוטיות של המשק הישראלי, המגמה תישאר כפי שהיא.
"באופן אבסורדי, התמתנותו של המשק עשויה לתמוך בשוק המניות המקומי בשל כמה סיבות. ראשית, יש לבחון את הדברים מנקודת מבטם של המשקיעים הזרים. כאשר עיניים לא מקומיות תרות אחר מדינות שנמצאות במצב פיסקלי טוב, ישראל תהיה ככל הנראה אחת מאלו שתעלה בסריקה כזו.
"מגמת ארוכת טווח של ירידה בחוב הלאומי, שיעור אבטלה נמוך, גרעון ממשלתי שנמצא בשליטה, ריבית נמוכה ומחירי מניות סבירים מהווים סיבות ראויות להשקעה בשוק המקומי. לא נשלה את עצמנו שהכסף הזר יתחיל לזרום לארץ, גם בשל העובדה שישראל אינה מהווה רכיב משמעותי במדדי המניות הגלובליים. אולם כל האמור לעיל מהווה סיבה לאופטימיות זהירה לכך.
"הסיבה השנייה היא הריבית הנמוכה. דנו בנושא זה מספר פעמים בעבר ולכן לא נרחיב בו שוב. אולם נראה שהנתונים האחרונים רק מחזקים את הדעה שיחלוף עוד זמן רב עד שהריבית תשנה את כיוונה. המשק נמצא בתקופה רגישה בשל מחירי הדיור, השקל החזק והצמיחה הנמוכה, ולעת עתה נראה שאלו ימשיכו להשפיע עוד זמן לא מועט על המדיניות המוניטרית. ובאין אלטרנטיבה ראויה בעתיד הנראה לעין, המשקיעים נאלצים לחפש אחר השקעות מניבות אחרות, או לפחות כאלו שהם מאמינים שיניבו יותר מההשקעות הסולידיות. לפיכך, נראה שמגמת ההסטה של כספים לעבר שוק המניות תימשך ותתמוך בשוק.
"לפני כמה חודשים הערכנו שתחול היפרדות בין שוק האג"ח המקומי לשוק האג"ח האמריקאי. ההיפרדות אכן קרתה, ובעוד שמחזיקי האג"ח האמריקאי הארוך ספגו בשנה שעברה הפסדי הון של כעשרה אחוזים, עמיתיהם הישראלים נהנו מעלייה של כשישה אחוזים. אלא שאי אפשר להתעלם מכך שככל שהמרווח בין שני השווקים הצטמצם לרמות כה נמוכות, עולה הסבירות לכך שהמתאם ביניהם ילך ויגבר.
"אין ספק שהמצב הנוכחי יוצר דילמה לא פשוטה למשקיעי האג"ח בשוק המקומי. מצד אחד, הריבית לא אמורה כאמור לא לעלות ולכן אין סיבה לקצר מח"מ. מנגד, יש גם נקודה שבה פרמיית הסיכון של השוק הישראלי ביחס לאמריקאי מגיעה לרמות שנראות לא כל כך סבירות (למרות שמי קובע היום מה זה סביר?). לכל זה יש להזכיר דבר נוסף. הפד הבטיח שלא יעלה ריבית עוד זמן רב.
"עם זאת, נתוניו של המשק האמריקאי לא מפסיקים להפתיע, ומן העבר ניתן ללמוד שגם תחזיות מוצקות התמוססו אל מול המציאות. לפי שעה, אנחנו לא משנים את מדיניות ההשקעה שלנו באפיק הסולידי. הווה אומר, מח"מ שבין ארבע לחמש שנים בשקלי ובצמוד. עם זאת, המשך זרימה של נתונים חזקים מארה"ב שיעלו את ההסתברות להעלאה מוקדמת מהצפוי של הריבית תהווה זרז לשינוי של המדיניות הנוכחית. כפי שהיה נוהג לומר פעם אחד השופטים בכוכב נולד: זה קרוב, אבל עוד לא שם".