אפסילון טוענים בסקירה השבועית של בית ההשקעות כי האלמנט המשותף לתחזיות לשנת 2014 שמתפרסמות בימים אלו, הוא שעל מנת להשיא תשואה בשנה הבאה, יש להגדיל את הסיכון.
עוד טוענים באפסילון כי הריבית הנמוכה והתשואות האפסיות (בחלקן שליליות) של האפיקים הסולידיים מובילים משקיעים רבים למסקנה, שאין דרך אחרת מלבד הקצאת חלק גדול יותר של תיק ההשקעות לטובת האפיק המנייתי. "כך הופכות להן המניות למצרך מבוקש כקבוצה, אלא שהמציאות כרגיל מורכבת יותר.
" הטיעון לפיו יש להגדיל את הרכיב המנייתי ’רק בגלל שאין היכן לשים את הכסף’ מהווה טיעון חלש, חלש מאוד. יש זמנים בהם מניות אכן נעות כמעט כקבוצה אחת ויש זמנים אחרים.
בדרך כלל, האפיק המנייתי יעלה באופן רוחבי בתקופה שלאחר משברים קשים, דוגמת זה שחווינו ב-2008. מפלס הפחד שעלה על גדותיו באותה עת, גרם למשקיעים להיפטר מהמניות באופן גורף, מה שיצר רמת מחירים אטרקטיבית מאוד בכל פינה באפיק המנייתי. אלא שזה היה עד עכשיו", מוסיפים באפסילון.
"כפי שכתבנו לפני כמה שבועות, אנו סבורים שבשנה הבאה תידרש מידה רבה של סלקטיביות על מנת להכות את השוק. המשמעות המעשית של הדברים הללו היא שסיכון השוק, שהיה הסיכון הדומיננטי בשנים האחרונות מפנה את מקומו חטובת הסיכון הנקודתי שקשור בחברות הבודדות. המסקנה אם כך היא כפולה: הראשונה, כנראה שאחזקה במדדים תהיה האסטרטגיה הפחות המועדפת בשנה הבאה, מאחר וקיימת סבירות רבה לכך שתהיה שונות גבוהה בביצועי המניות אשר מרכיבות את המדדים.
"המסקנה השנייה, שהיא נגזרת של הראשונה, קשורה בפיזור של התיק. אם השקעה בניירות בודדים עדיפה על אחזקה של מדדים, מן הסתם גם הפיזור של התיק יקטן. ברור אם כן, שגם הסיכון של התיק יעלה מאחר והמניות תהיינה צריכות להיות מוחזקות במינונים יחסית גבוהים ביחס למשקלן במדדים. לפיכך, תיקי המניות שלנו יהיו ממוקדים יותר במניות/סקטורים ותת סקטורים ספציפיים שיענו על הפרמטרים הנ"ל".
באפסילון מוסיפים כי "רבות דובר על כך שביטול העלאת שיעור מס הכנסה עלול לגרום לאי עמידה ביעדי הגרעון בשנת 2015. ההנחה היא שהממשלה תיאלץ לבצע קיצוץ נוסף בהוצאותיה על מנת לעמוד ביעד הגרעון השאפתני של 2.5%, שמהווה נקודת ציון בדרך ליעד של 1.5% ב-2019. בנק ישראל מתייחס לנקודה הזו בסקירה שפרסם השבוע, שמתארת את ההתפתחויות הכלכליות במשק בין אפריל לספטמבר. הבנק מציין את ההשפעה שתהיה למדיניות הזו על ההוצאה הציבורית שאמורה לרדת כדי לעמוד ביעדים.
"אלא שנדמה שהבנק המרכזי מפספס מעט נקודה שקשורה יותר בציבור ופחות בהוצאה הציבורית והשפעתה על איתנותו הפיסקלית של המשק. תרומת הממשלה לרווחת הציבור בישראל נמוכה מאוד ביחס למדינות המפותחות בעולם. כמובן שלזה יש להוסיף סייג מהותי מאחר וההוצאה הביטחונית בישראל גבוהה באופן משמעותי לעומת שאר המדינות, מה שמקטין את סך המשאבים שיכולים להיות מוקצים לשימושים חברתיים.
עם זאת, אפסילון טוענים כי עדיין הצריכה הציבורית היא נמוכה מאוד. "בנק ישראל קובע בסקירתו כי על מנת שהממשלה תעמוד ביעדי הגרעון בשנים הבאות, עליה להטיל מיסים נוספים החל מ-2015. או לקצץ את ההוצאה האזרחית. לגבי העלאת מיסים, ישראל אכן מדורגת יחסית נמוך מבחינת שיעורי המיסוי הפרטיים בין מדינות ה-OECD. אלא שהבעיה אינה טמונה בהעלאת שיעורי המיסוי, אלא איזה שימוש נעשה בתקבולי המס.
"הניסיון של מדינות רבות בעולם (כמו בסקנדינביה למשל) מראה שמס גבוה יתקבל ב"הבנה" בתנאי שהאזרח גם ירגיש שהוא מקבל תמורה ראויה. אולם הנקודה שאותה נבקש להדגיש קשורה דווקא בהמלצה של בנק ישראל להקטין את ההוצאה האזרחית. המשבר הפיננסי הקשה של השנים האחרונות לימד אותנו שיעור מאלף במקרו כלכלה, התיאוריות לא תמיד מתממשות במציאות. ובהתייחס לקיצוץ המוצע, העובדה שהממשלה החליטה על יעד גרעון מסוים בעתיד הרחוק אינה אומרת שאם התוואי שנקבע ישונה, מצבו של המשק יתערער.
"האמצעים לא בהכרח מקדשים את המטרה: בעשר השנים האחרונות מצבו של המשק הישראלי השתפר באופן דרמטי, לאחר שבתחילת העשור הקודם ננקטו צעדים פיסקליים מרחיקי לכת. לצעדים אלו היה גם מחיר שנגבה בעיקר משכבות הביניים ואלו שמתחתיהן. כמובן שמדיניות פיסקלית מרסנת תמשיך ותפגע בשכבות אלו גם הפעם. השאיפה להקטנת החוב הלאומי על מנת שבעתיד משאבים רבים יותר יוקצו לטובת שימושים ראויים ולא לטובת תשלומי ריבית היא חשובה ביותר".
אלא שלפי אפסילון, "דווקא בתקופה בה התחזית היא לירידה בשיעורי הצמיחה, ראוי לשקול לקיחת פסק זמן במרוץ להשגת יעד הגרעון ולנקוט במדיניות אנטי מחזורית. החשש מפני חזרה לרמת חוב לאומי גבוה אינו במקומו, מאחר ורמת הריבית הנוכחית מאפשרת לממשלה לגייס חוב בעלות נמוכה מאוד, מה שלא יגרום להעלאת היחס של תשלומי הריבית מסך התקציב. נכון לעכשיו, נראה כי זו הדרך האפקטיבית והזולה ביותר שבה יכולה לנקוט הממשלה כדי להזרים דם חדש למשק המקומי".