"בעשר השנים האחרונות 2002-2012, הצמיחה בישראל היתה 26.8% באותן עשר שנים העליה בשכר החודשי הריאלי של אזרחי ישראל היתה רק 2.1%. במילים אחרות, מעמד הביניים הישראלי הרוויחו מזה לכיס הפרטי שלהם 2%. הם בנו את הכלכלה הישראלית, הם הפכו אותה לסיפור הצלחה, הם שמו אותה בטופ של המדינות המפותחות – והם לא הרוויחו מזה כלום - את זה צריך לשנות" - כך אמר הבוקר שר האוצר, יאיר לפיד, בכנס התאגידים.
לפיד הוסיף כי "העשירים התעשרו עוד יותר, העניים עניים יותר, בני ה-30 של היום הם הדור הראשון של הישראלים שחיים פחות טוב מההורים שלהם. ולא רק זה, הם גם חיים על חשבון ההורים שלהם ותקועים עדיין בבית של ההורים שלהם. אני לא סוציאליסט – רחוק מזה – אבל הגיע הזמן שנודה שה-Trickle down economics, כלכלת החילחול, הרעיון הרייגיניסטי הזה משנות השמונים, שלפיו צריך לתת לעשירים להרוויח בלי הגבלות ולתת להם את כל ההקלות האפשריות ואז הכסף יחלחל עד לעניים, פשוט לא עובד. זה נכשל בארה"ב, זה נכשל בבריטניה, זה נכשל בישראל. כשהכסף מגיע רק למעלה הכסף גם נשאר רק למעלה.
"הכסף לא צריך להיות למעלה. אנחנו צריכים להשקיע את הכסף במעמד הביניים, באמצע הטבלה. משם הוא יירד למטה, משם הוא יעלה למעלה. אנחנו צריכים שמעמד הביניים ירוויח יותר כסף, מפני שהוא לא מוציא את הכסף הזה בסן טרופה או באקפולקו, הוא מוציא אותו ביוקנעם ובקרית גת ובבאר-שבע. הוא מוציא אותו אצל אנשים אחרים ממעמד הביניים, שמוציאים אותו אצל אנשים אחרים ממעמד הביניים. אני יודע שזה לא מה שקרה עד עכשיו. אחת הטעויות הכי גדולות שלי היא שבזמן שעשינו את תקציב הקיצוצים לא אמרתי לציבור, בזמן אמיתי, כמה אני שונא אותו. עד כמה אני לא אוהב אותו ולא גאה בו ועשינו אותו רק כי לא היתה ברירה, כי אם לא היינו עושים אותו המשק הישראלי היה פשוט מתפרק לנו בין הידיים.
לטענת לפיד, כדי לסייע למעמד הביניים ולשכבות המוחלשות, יש צורך ב"הגדלת העוגה": "השיח הישראלי הנוכחי עוסק בעיקר בחלוקת העוגה. דיור מול יציבות הבנקים, קביעות בעבודה מול ריווחיות, מערכת הבטחון מול חינוך ובריאות, עשירים מול עניים. זה דיון ראוי, אבל לפני שמחלקים את העוגה, קודם כל צריך שתהיה עוגה, וכדי שיהיה מה לחלק העוגה הזאת צריכה לגדול בהרבה. מדינת ישראל צריכה לשאוף לצמיחה ממוצעת שתעבור את ה-5% בשנה בעשור הקרוב. זה לא בשמיים, היו לנו מספרים דומים בעבר הלא רחוק, אבל אנחנו צריכים לפעול בכל דרך כדי לחזק את הייצוא ודרכו את הצמיחה.
"אני מדגיש את הייצוא, כי הייצוא הוא המפתח. ישראל היא מדינה קטנה ומבודדת והצריכה הפנימית שלה מוגבלת. אם אנחנו רוצים להגדיל את העוגה, אנחנו צריכים לייצא יותר. אין לנו עוד 6%-5% למכור כאן, אנחנו צריכים למכור את זה בארה"ב ובמזרח הרחוק ובאירופה ובאפריקה. העולם הוא הקליינט שלנו, והצמיחה תגיע רק אם העולם ירצה לקנות את המוצר שלנו.
לפיד הדגיש את החדשנות ואת חברות ההיי-טק והביומד כפתרון מפתח לצמיחה, "רק שיש בעיה. והבעיה זה אנחנו - ממשלת ישראל, הבירוקרטיה הישראלית, המגזר הציבורי הישראלי, הרגולציה הישראלית שהפכה לסוג של עריצות, וגם האווירה בישראל שמרחיקה מפה אנשים וחברות. אלה הסיבות לכך שתוך 6 שנים – רק 6 שנים! – מ-2006 עד 2012 - ישראל הצליחה להידרדר מהמקום ה-14 בדירוג התחרותיות העולמי, למקום ה-26".
"בעיני זה לא פחות מנורא ואיום, מפני שזה אומר שאנחנו מאבדים את היתרון היחסי שלנו בקצב מבהיל. זה בורח לנו מבין האצבעות עכשיו, לא בעתיד, ואנחנו צריכים לעשת משהו עכשיו, לא בעתיד. זה העקרון העומד מאחורי התוכנית האיסטרטגית שנבנתה בחודשים האחרונים במשרד האוצר ובשיתוף גורמים חיצוניים: אנחנו נילחם בבירוקרטיה וברגולציית היתר, ניקח את החזון של חברה המבוססת על חדשנות ונבנה סביבו את החברה הישראלית והכלכלה הישראלית.
"חדשנות מערכתית היא שאין רק מודל עיסקי אחד, יש מגוון של מודלים עיסקיים, כמו מודל ה- BOT לדיור להשכרה שאישרנו השבוע בקבינט הדיור. חדשנות מערכתית אומרת שמשרד הפנים ומשרד השיכון ומשרד האוצר וראש העיר יושבים על מערכת מחשב אחת ויודעים לדבר אחד עם השני כדי לקדם פרוייקטים לבניה.
"אני רוצה להזכיר לך את מה שאתם יודעים: שכלכלה היא לא מספרים ומדדים וגליונות אקסל. אלה הביטויים הטכניים שמייצגים בני אדם, וכשאנחנו מאבדים קשר-עין עם בני האדם שעומדים מאחורי המצגות, אנחנו פוגעים בכלכלה. כי כלכלה טובה – לפני הכל – היא הזכות למצות את הפוטנציאל האישי שלך.
"ויש עוד משהו שמגיע לכל אזרח ישראלי. איש אינו יודע איך לכמת אותו, אבל הוא חיוני: הוא צריך להרגיש שמעריכים אותו, ושרואים אותו, שהוא לא שקוף. זה נכון כשהוא מחפש משקיעים לסטרט אפ שלו, זה נכון באותה מידה כשהוא יושב בשורה האחרונה בכיתה בפריפריה והמורה מתעלם מקיומו.
"החדשנות היא לא המטרה – החדשנות היא הכלי. החדשנות המערכתית היא המנוע המשקי שמייצר כלכלה שבה מעמד הביניים הוא המרכז, ומעמד הביניים מרוויח יותר ויוקר המחיה לא דורס אותו. "איכות חיים" זה דבר רחב, אבל היא מתחילה בזה שאנשים גומרים את החודש. שהם מרוויחים מספיק ואפילו אחרי שהם גמרו לשלם משכנתא או שכר דירה, הם עדיין גומרים את החודש.
"איפה אנחנו רוצים להיות? אנחנו רוצים – ויכולים - להיות המדינה המובילה בעולם בחדשנות. אתם יודעים שאנחנו יכולים. זה היה נכון בעבר. יש לנו את התנאים, יש לנו את הרצון, כל מה שהיינו זקוקים לו זו המפה. אנחנו רוצים – ויכולים - עד סוף העשור להיות אחת מעשר המדינות המובילות במונחי ייצוא והכנסה לנפש".
לפיד סיכם ואמר: "אנחנו רוצים – ויכולים – להיות חברת מופת צודקת יותר, וחברת מופת היא חברה שבה לכל אדם יש הזדמנות הוגנת גם להצליח וגם להינות מפירות ההצלחה שלו. הנאום הזה הוא על כלכלה ואני נושא בתפקיד כלכלי, אז אני אומר לכם שאין דבר כלכלי יותר – לא חברתי, כלכלי! - מחברה שפויה, נאורה, הוגנת, שומרת חוק, לא גזענית, שוחרת שלום, שבה אתה יכול להיות לשמור על הציביון שלך – גיי או סטרייט, גבר או אשה, יהודי או ערבי, דתי או חילוני – ועדיין לדעת שזה לא ימנע ממך שום הזדמנות. אפילו לא אחת".