לקראת פרסומו של דו"ח ועדת החקירה של מפוני חבל עזה ולבקשתו של שר התמ"ת בנימין (פואד) בן אליעזר העריך מינהל מחקר וכלכלה את מצבם התעסוקתי ורווחתם של מפוני חבל עזה בתום חמש שנים לפינוי. כחמש שנים לאחר הפינוי עומד שיעור התעסוקה של מפוני חבל עזה וצפון השומרון על כ- 65% ושיעור אבטלתם על כ- 14%.
בני פפרמן, מנהל מינהל מחקר וכלכלה מדגיש, כי בשנים הבאות ככל הנראה יתקבע שיעור התעסוקה הנוכחי, חמש שנים לאחר הפינוי ברמה של כ- 65%. יש להדגיש שמדובר בשיעור תעסוקה הנופל משמעותית ושיעור אבטלה הגבוה באופן ניכר בהשוואה למצבם התעסוקתי של המפונים לפני הפינוי. כזכור לפני הפינוי עמד שיעור התעסוקה על כ- 85% ושיעור האבטלה קרוב ל- 1%.
הירידה בשיעור התעסוקה חמש שנים לאחר הפינוי (המצב הנוכחי ביחס לעבר) עמדה על כ- 20 נקודות אחוז בהשוואה לפני הפינוי והיא מתמקדת בעיקר בשתי אוכלוסיות: אוכלוסיית המבוגרים 50+ ואוכלוסיית העצמאים ששיעורי התעסוקה שלהם כיום נמוכים במיוחד.
ע"פ הערכותינו יפסיד משק בית של שכירים שפונה כ- 1,500 ₪ בממוצע לחודש במונחים כספיים של היום, בעיקר בשל שתי הסיבות הבאות: ראשית, בשל העובדה שמספרם הממוצע של מפרנסים במשק בית לאחר הפינוי ירד דבר הפגע בסך מקורות ההכנסה של משק הבית. שנית, בשל השכר הנמוך יותר שחלק גדול מהעובדים המפונים המשתכרים כיום בהשוואה למצב לפני הפינוי.
כ- 55% מהמפונים השתכרו בעבודתם האחרונה בעת שרואינו פחות מהשכר החודשי שקיבלו בעבודתם האחרונה לפני הפינוי ודיווחו על חוסר שביעות רצון בשל כך. כ- 20% דיווחו ששיפרו את שכרם בעבודתם הנוכחית בהשוואה לשכרם לפני הפינוי.
בניגוד להערכות שהסתמנו לפני הפינוי ובתחילתו לא מצאנו כי רצונם של המפונים לשמור על המשך חייהם במסגרת ישובים קהילתיים תוך התרכזות בדרום כמעט ולא פגעה בסיכויי תעסוקתם. בעיקר בשל הצמיחה הגבוהה יחסית שהמשק היה נתון בו בשנים האחרונות ובעת שהמפונים השתלבו מחדש בשוק העבודה.
העובדה שהמדינה לא העבירה את הטיפול בתעסוקה של המפונים בשנתיים האחרונות לגורמים מקרב המגזר השלישי המקובלים והמיומנים בטיפול ב’גרעין הקשה’ של אוכלוסיית המפונים שלא הצליחה להשתלב בשוק העבודה הפחיתה מסיכוייהם של חלק ממשקי הבית לחזור ולהשתלב בשוק העבודה בכלל ובקרב ה’גרעין הקשה’ בפרט.
שיעור המקבלים טיפול פסיכולוגי / פסיכיאטרי מסך המפונים ע"פ דיווחיהם הינו גבוה ביותר בשנים האחרונות והוא איננו משתנה ועומד על כ- 50% . שיעור דומה מקרב המפונים הדגישו בסקרים כי הם חשים פחות ביטחון תעסוקתי כיום בהשוואה לעבודתם טרם הפינוי. כמו כן, שיעור גבוה של המפונים עדיין מדווחים על חוסר יכולת לישון בשל דאגות, תחושת לחץ עד כדי תחושת דיכאון תוך כדי הרעה במצב בריאותם.
לסיכום, מניתוח ראשוני של החמש השנים האחרונות עולה כי הפינוי פגע בעיקר בתעסוקתם של אוכלוסיות מבוגרות וכן עצמאים עיקר הפגיעה שלו הייתה ביכולת ההשתכרות של אנשים וכן במצבם הפסיכולוגי נפשי של רבים מהמפונים בכלל והעובדים כיום בפרט.