המגמות בעולם מעוררות שאלות משמעותיות בנוגע לשקל הישראלי, שבו קיימת חוסר בהירות בנוגע למהלך הכלכלה ויש לגביה שאלות עצומות: האטה בצמיחה, ירידה ביצוא, ירידה בצריכה הפרטית. בנוסף, שוק העבודה והפירמות מהדקים את החגורה, אולם כל אלו לא מגיעים אל הנתונים הרשמיים. המשקיעים בשוק הישראלי נותנים משקל רב לגילויי הגז הטבעי, על אף שידוע כי הם עשויים להגיע למיצוי בתוך עשורים בודדים וכי יוכלו לתרום כ- 1% לתוצר "בלבד". נתוני הגז לא אמורים ליצור כאן "כלכלת סחורות" דוגמת זו של ברזיל או במידה רבה – אוסטרליה ולכן השפעתם החזקה אל מול הגורמים העשויים להחליש את השקל, תמוהה.
מטבעותיהן של ’כלכלות סחורות’ בעולם קורסים לאחרונה, כיוון שמתבררת טענתנו מתחילת השנה, לפיה שוקי הסחורות יורדים מזוהרם בעיני משקיעים וספקולנטים, למרות הריבית הנמוכה. בישראל לעומת זאת, נתוני הגז מצליחים לגרות את תיאבון המשקיעים והספקולנטים – כלפי השקל הישראלי.
נראה כי הסיבה העיקרית לכך היא היעדר ההנהגה בבנק ישראל. המצב השלילי שבו אין גורם המעוניין לקחת על עצמו את התפקיד, מגביר את החשיפה של הכלכלה בישראל, לתנודות ספקולטיביות בשער החליפין.
ירידת השער, קרי התחזקות השקל, שוחקת את הרווחיות ביצוא ואת יכולתם של התעשיינים להתחרות ולדבר ישנה השפעה שלילית על היצוא. כך יוצא כי משחקי הכיסאות המביכים בנוגע למינוי נגיד בנק ישראל, כשנתיים לאחר שהנגיד עדכן את רה"מ על מועד פרישתו המשוער וכ-7 חדשים לאחר ההודעה הפורמלית, פוגעים במשק הישראלי הן באופן ישיר ומעשי דרך שחיקת היצוא והתעשייה והן באופן עקיף, באמצעות פגיעה באמון העולם כלפי המדיניות הכלכלית בישראל. ואולם, גם פגיעות אלה אינן מורידות את האמון חסר הפשר בשקל הישראלי, לפי שעה. הדגש הוא על ’לפי שעה’, כיוון ש’אמון’ השוק הוא רק אוסף של מחשבות ומחשבה כידוע, בשונה מהממציאות, עשויה להתחלף באחת.
על אף אמון העולם בשקל, אנו מותירים בשלב זה את רצועת המסחר לטווח הקצר- בינוני בתחום 3.8 – 3.6 שקל לדולר