לידר שוקי הון מפרסמים היום (ב’) סקירה: נקודה למחשבה – מכפיל CAPE ? מכפיל CAPE הינו יחס שווי השוק של החברות במדדים לממוצע הרווחים הריאלי בעשר שנים האחרונות. מכפיל CAPE מספק כלי מדויק יותר להשוואה בין מדדים ומניות. ישראל ממוקמת ברשימת עשרת הבורסות הזולות ביותר בעולם אחרי פורטוגל ספרד איטליה ויוון, ומכאן ונשאלת השאלה האם התמחור של השוק המקומי מוצדק ומתי אם בכלל תחול תפנית חיובית במדדי השוק הישראלי.
שוק המניות הישראלי הציג במהלך השנים האחרונות ביצועי חסר מהותיים ביחס למרבית המדדים בעולם. הסיבות המרכזיות לכך היו להערכתנו הגברת המעורבות הרגולטורית בסקטורים המרכזיים, המחאה החברתית, אווירה ציבורית עוינת כלפי בעלי ההון והחמרה במצב הגיאופוליטי. כפועל יוצא מכך, הבורסה בישראל נמנית היום עם אחת הבורסות ה"זולות" ביותר בעולם.
שיקולים עיקריים בעד ונגד הגדלת החשיפה לשוק המניות הישראלי
בעד: אפשרות להמשך הורדת הריבית. ההאטה בצמיחה והציפיות לצמיחה נמוכה יחסית בשנת 2014 (בנק ישראל עדכן לאחרונה כלפי מטה את הצמיחה החזויה בשנת 2014 לכ-2.5%, ללא גז, לעומת צמיחה של 2.8% החזויה לשנת 2013) תומכים בהמשך הורדת ריבית ברבעונים הקרובים.סביבת ריבית נמוכה תומכת בשווקי המניות.
מצבו של המשק הישראלי טוב יחסית. מחד, ניתן לטעון כי עוד לא הגענו לשפל, דבר שעל פניו פוגע באטרקטיביות שלנו ביחס לאירופה וארה"ב, שכן באירופה כבר נגעו בנקודת השפל ובארה"ב נרשם שיפור באינדיקטורים הכלכליים. מאידך, מי אמר שזה בהכרח חסרון? בסה"כ נראה כי המשק במצב טוב יחסית משרד והאוצר נמצא עם היד על הדופק ומקדם מהלכים לעצירת התפתחות הגרעון.
השוק המקומי במכפיל סביר. אנו בדעה כי תמחור של חלק לא מבוטל מהחברות במשק עדיין משאיר מקום לאפסייד, לרבות מניות הבנקים, חברות הנדל"ן המקומיות וחלק מהמניות בסקטור הגז.
אפיק השקעה דפנסיבי. בימים של הירידות החדות בשווקים המתפתחים בשבועות האחרונים, השוק המקומי שמר על יציבות יחסית גם בתחום הריבית וגם בתחום האקוויטי.
נגד: מחאה חברתית ואווירה ציבורית עוינת כלפי בעלי ההון. המחאה החברתית הגבירה את האנטגוניזם כלפי בעלי ההון ונתנה לגיטימציה עודפת לדרישות פופוליסטיות הפוגעות בתמריץ עשיית העסקים בישראל. בנוסף המחאה הובילה להתחזקות מהותית במעמדו של הרגולטור ולהידוק הרגולציה במרבית ענפי המשק.
אי ודאות רגולטורית. ההחמרה בגזרת הרגולציה יוצרת מצב של אי ודאות בשווקים ולעתים קרובות אף פוגעת בשווי החברות הפועלות בסקטור העסקי. כמו כן, אי וודאות רגולטוריות פוגעת בתמריץ לכניסתם של משקיעים זרים.
רפורמת הריכוזיות. הדרישות להקטנת הפירמידות העסקיות וההגבלה על החזקות ריאליות ופיננסיות, יכריחו חלק מהקבוצות העסקיות במשק לממש חלק מהאחזקות שלהן. הידוק הרגולציה והאווירה הציבורית עלולים להקשות על המוכרות לאתר רוכשים פוטנציאליים וליצור לחצים על שווי החברות.
המצב הגיאופוליטי. נכון שהמצב הגיאופוליטי שלנו אינו מזהיר, אך זה לא חדש. ישראל רוב הזמן נתונה ללחצים פוליטיים וביטחוניים למיניהם ולכן אנו סבירים כי לא צריך לתת משקל גבוה לפרמטר זה בבחינת כדאיות ההשקעה בבורסה המקומית. בנוסף לכך, אנו מעריכים כי הבחירות באיראן עשויות להטיב עם ישראל בטווח הקצר על רקע התקווה לפתרון פוליטי של סוגיית הגרעין מול המנהיג החדש.
מסקנה: להערכתנו, תמחור שוק המניות הישראלי מגלם את מרבית הסיכונים מולם ניצב המשק. הדבר בא לידי ביטוי באופן בולט בתמחור היחסי של השוק המקומי ביחס לעולם. עם זאת, מצב זה נמשך כבר זמן מה, והשאלה המרכזית מתי תחול התפנית החיובית?