ממחקר מקיף שערך המכון לרפורמות מבניות מייסודו של עו"ד שרגא בירן עולה שהטענה של בנק ישראל בדבר הצורך בהעברת רווחי הגז לקרן השקעה ספקולטיבית בנכסים פיננסיים ואחרים בחו"ל אינה נתמכת במציאוּת ובלקחי עבר ממקרים דומים. תחת זאת, מסבירים במכון, עדיף לו יושקעו הרווחים בבניית תשתית לאומית לטיפול בצרכים חברתיים-כלכליים שיאפשרו צמיחה ושגשוג עתידיים, ולהזנקת המשק לקטגורית השמנת של המדינות המפותחות.
הכנסות המדינה ב-25 שנים הקרובות מוערכות ב-126.2 מיליארד דולר. המצדדים בהקמת הקרן לרווחי הגז חוששים מ-"מחלה ההולנדית" שבה הכנסה בלתי צפויה כדוגמת גילוי משאבי טבע בהיקף משמעותי מובילה לגידול חד בהכנסות ממטבע חוץ והתחזקות המטבע המקומי, לירידה בכושר התחרות של ענפי המשק בהתמודדותם מול מתחרים בשווקי חו"ל ופגיעה חמורה בייצוא, וירידה בתפוקה. ולטענתם, כדי להימלט מהמחלה – יש להבריח את הכסף לקרנות השקעה בחו"ל.
עם זאת, המכון לרפורמות מבניות מוכיח שבכל קטגוריה שהיא, ישראל אינה צפויה לסבול מאותה "מחלה הולנדית" ומפרדוקס השפע כיוון שהכנסות המדינה מהגז הן בשיעור נמוך יחסית מהתמ"ג ומהיקפי המט"ח. בעוד שהכנסות נורווגיה מרווחי גז ונפט מהוות כ- 11% מהתמ"ג, הכנסות ישראל מהגז מהוות רק 1% מהתמ"ג.
עוד מסבירים חוקרי המכון מדוע לא ניתן לגזור גזירה שווה בין הכלכלה הישראלית לזו הנורווגית. התמ"ג בנורווגיה כפול מבישראל ובעל צמיחה ריאלית הגבוהה ב-7% מהצמיחה בישראל. בנוסף, התמ"ג לנפש גבוה בכ-72% מבישראל, שיעור האבטלה הוא חצי מבישראל , ולעומת זאת שיעור העוני בישראל גבוה פי חמישה. כך גם אחוז ההשקעה הנורווגי בחינוך, ברווחה ובבריאות מסך התמ"ג גבוה מישראל ב-26%, 15% ו-26% בהתאמה ואילו החוב הלאומי של ישראל (באחוז מהתמ"ג) גבוה בכ-150%".
לדבריהם, כבר כיום מקבלת ישראל (ואף קיבלה בעבר) סכומים דומים לתקבולי הגז העתידיים במט"ח באופן רציף שיתרונות השפעתם על הכלכלה גוברים על החסרונות, והם רחוקים מלגרום ל-"מחלה ההולנדית". כוונת המכון היא לסיוע האמריקאי בהיקף של 3.1 מיליארד דולר בשנה וכספי השילומים מגרמניה בהיקף של כ- 3.5 מיליארד מארק, כספי המגבית היהודית , כמיליארד דולר. "על אף קבלת כספים אלו מדינת ישראל מעולם לא "לקתה" ב-"מחלה ההולנדית" וזאת למרות שהתמ"ג ואף היקפי המסחר הכולל במט"ח לאורך השנים היו נמוכים בהרבה.
מלבד ההבדלים בין הכלכלה הנורווגית והישראלית והצרכים שלהן, מונים במכון גם חסרונות רבים להקמת קרן ספקולטיבית בעלת המאפיינים עליהם מדבר בנק ישראל. בין החסרונות, השפעה של תנודות בשוק הלאומי המגבירות אי ודאות שאף הקרן הנורווגית, שבדמותה מעוניינים בבנק ישראל להקים את הקרן – סבלה מהם, כגון ירידה של 20% בערכה במשבר של 2008. כך למעשה, דווקא בעתות משבר היא נפגעת.
חיסרון נוסף, הוא הרצון של בנק ישראל לנהל את קרן רווחי הגז. בנק ישראל הפסיד משנת 2012 26.3 מיליארד שקלים ביתרות המט"ח במסגרת קרן המט"ח אותה הוא מנהל והוא נעדר כל מומחיות בניהול קרנות עושר. כמו כן הכוונה להשקיע בקרנות חוץ בעלות סיכון גבוה היא השקעה ספקולטיבית שעלולה להוביל להפסדים כבדים ועלויות גבוהות והעמלות המשולמות הן בסכומי עתק.
עוד יוצאים במכון נגד הסיסמה בדבר הצורך להשקיע בדורות הבאים. "הדאגה לדורות הבאים היא ממאפייני האדם, אך ההכנסה מתקבולי הגז היא הכנסה לא קבועה שעלולה להעלם תוך כמה עשורים. לאור המצב הכלכלי במדינת ישראל והגרעון הגדול, רצוי להשקיע את התקבולים בדור הנוכחי. ככל שנשקיע בדור הנוכחי כך ייטב לדורות הבאים. השקעה תוך התמקדות בחינוך, בבריאות, בילדים ונוער תתרום לכלכלת המדינה גם בעוד 15 ו- 20 שנים", מסביר עו"ד שרגא בירן.
.
לדברי פרופ’ עזרא סדן, כלכלן בכיר ומנכ"ל משרד האוצר לשעבר, "הפקדת הקרן בידי גוף ממשלתי (אף אם באמצעות מיקור חוץ ובקרה בלבד) תביא לתוצאה של "0" ברווחיות הקרן". "יש להשקיע את כספי הקרן בארץ, בפרויקטים ריאליים נבחרים, אשר לא ישפיעו על שער החליפין".
קרן הריבון להשקעה בשווקים חיצוניים אינו מודל שמתאים לכל מדינה. כיום ישנו תהליך של מעבר מקרנות ריבון לקרנות ריבון לפיתוח אסטרטגי (SDSWF). בניגוד לקרנות ריבון שפועלות לרוב מתוך אינטרס מסחרי, קרנות ריבון לפיתוח אסטרטגי פועלות גם על מנת לקדם את יעדי הפיתוח והכלכלה של המדינה. הן פועלות כמייצב פנימי.
מסקנת חוקרי המכון היא שיש להקים קרן עושר מהכנסות הגז, אך בניגוד להמלצות בנק ישראל והאוצר, זאת צריכה להיות קרן חברתית. הקרן תשקיע באופן שוטף את התקבולים, לא בקרנות חוץ למיניהן, אלא בקידום מטרות חברתיות: בחינוך, בקידום מחקרי בסיס מדעיים ובהשמה לעבודה. זאת, במסגרת אסטרטגיה ארוכת טווח שתגדיל את ההון הבלתי מוחשי ותתמוך בשגשוג כלכלי משמעותי.