שר האוצר יאיר לפיד מפרסם היום (ב’) את נאומו להצגת התקציב והחוק לשינוי סדרי עדיפויות לאומיים, אשר אותו יישא בכנסת: התקציב שאנחנו מניחים היום בפניכם הוא לא רק מספרים ולא רק מיסים, הוא הצהרה. התקציב הוא הדרך הטובה ביותר לממשלה לבטא את השקפתה, את סדרי העדיפויות שלה, את דרכה לעצב את החברה.
במרכז התקציב שמוגש לכם היום, נמצא חזון האדם העובד. הוא בא לידי ביטוי בחיוב לימודי הליב"ה בכל מוסד חינוכי המתוקצב על ידי המדינה; הוא בא לידי ביטוי בהקמת מרכזי הכשרה והשמה לתעסוקה ובהנעת מערכת של רפורמות ותמריצים שיגדילו את ההשתתפות במעגל העבודה; הוא בא לידי ביטוי ברפורמת המזון וברפורמת הרכב ובמהפיכה בתחום התקינה, ובשורה ארוכה של צעדים אחרים שנועדו להוריד את יוקר המחיה; הוא בא לידי ביטוי בזה שהפכנו את מיצוי כושר ההשתכרות לקריטריון המוביל בקבלת הטבות מהמדינה, הטבות כמו הנחה בארנונה וסבסוד מעונות יום. כל זה יוצר תשתית תומכת עבודה. כי אם יותר אנשים יעבדו וישלמו מיסים, הנטל יתחלק בין כולנו, היכולת שלנו לעזור לחלשים תגבר, ונוכל להמשיך ליצור פה כלכלה שמבוססת על חדשנות ועל יצירתיות, שזה היתרון היחסי שלנו על העולם.
בתקציב שלפניכם יש שתי מטרות מרכזיות – המטרה הראשונה היא לתת מענה מהותי לגרעון המבני העמוק שהמשק הישראלי מצוי בו, גרעון מבני של 35 מיליארד שקלים. הגרעון החמור הזה יכול היה להמשיך ולהתגלגל. המליאה הזו רוויה באנשים פוליטיים שוודאי היו מבינים לו היינו בוחרים בבחירה הקלה, לא לעשות כלום. פשוט לתת למצב שבו הממשלה לוקחת על עצמה יותר התחייבות מכפי שהיא יכולה לעמוד בהן להימשך.
אלא שאם לא היינו עושים דבר, הגרעון המבני בשנת 2013 היה מגיע ל- 55.6 מיליארד ₪, ובשנת 2014 ל- 62.2 מיליארד ₪. דירוג האשראי של ישראל היה נפגע, מחירי הריביות על החוב היו עולים, ובמקום להוציא מיליארדים על חינוך ורווחה, היינו מוציאים אותם על תשלום ריביות. כבר היום, כשהריביות זולות יחסית, אנחנו מוציאים למעלה מ-40 מיליארד שקל על ריביות ועמלות, אסור לנו לתת לסכום הזה לעלות כי זה פשוט כסף שהולך לפח.
אז במקום לחמוק מאחריות, בחרנו לעשות את המעשה האחראי - כי אין למשק הישראלי ברירה אחרת, אלא לסגור את האוברדראפט העצום הזה וכמה שיותר מהר. כל זאת תוך התכנסות ליעד הגרעון ולמגבלת ההוצאה הממשלתית, כפי שאושרו כאן במליאת הכנסת בשבוע שעבר.
המטרה השנייה בתקציב, אותה יש ליישם במקביל ליציאה מהמשבר, היא הנחת תשתיות לצעדים בוני צמיחה ואמון. למדינת ישראל יש יתרון שיש למעט מאוד מדינות: אנחנו יודעים להשתנות. יש משהו בד.נ.א. שלנו שמאפשר לנו להקים מדינה מכלום, ולקלוט מיליון וחצי עולים מרוסיה כמעט בבת אחת, ולעשות את המעבר מחברה חקלאית לחברה תעשייתית, ומחברה תעשייתית לחברת היי טק, ולהכנס ממשברים ולצאת מכל אחד מהם חזקים יותר ממה שנכנסנו.
זה מה שאנחנו עושים עכשיו. חברי הכנסת קיבלו את ספר התקציב לפני שבוע. מי שקרא בו ביושר, ולא רק חיפש איך להתנגח ואיך לייאש את הישראלים, יודע שהתקציב הזה לוקח את הקיצוץ הגדול - לוקח את הבעיה - והופך אותה להזדמנות.
אני מצטרף בכל ליבי לכל מי שנושא עמו את כאבן של השכבות החלשות. הם לא שקופים בעינינו. הם כאן, ואנחנו צריכים לדאוג להם כי זו חובתנו. אבל הדבר שהשכבות חלשות הכי זקוקות לו זו מדינה חזקה עם כלכלה חזקה. חלשה מדינה שהשירותים הציבוריים שלה מתמוטטים היא מדינה שפוגעת בחלשים הרבה יותר ואנחנו צריכים לפעול יחד כדי לא לתת לזה לקרות.