נגיד בנק ישראל, פרופ’ סטנלי פישר, נשא היום דברים בכנס האגודה הישראלית לכלכלה. להלן עיקרי דבריו. הרבה אנשים שואלים את עצמם כיצד יצאו הבנקים המרכזיים הגדולים ממדיניות ההרחבה הכמותית שבה הם נוקטים כעת. אנו זוכרים שב-1994 הפד התחיל להעלות ריבית לאחר תקופה ארוכה של הפחתות ריבית, וביום בו זה קרה היו זעזועים גדולים בשווקים הפיננסיים בעולם. גם הפד זוכר זאת, ויודע שאם יתחיל למכור כמויות גדולות של אג"ח יגרמו זעזועים חדים במחירים בשווקים. לכן יש לפד כלי נוסף, שנותן לבנקים זכות להפקיד פקדונות בבנק המרכזי. הפד יוכל להשתמש בריבית על פקדונות אלו לטווחים ארוכים מבלי צורך למכור איגרות חוב. וכן, יהיו לכך השלכות על גודלו של המאזן של הפד, וגם זו סוגיה מאוד מעניינת.
ביפן מתכוונים להגדיל את שיעור הצמיחה של הבסיס המונטרי במשך שנתיים, לנקוט בהרחבה פיסקלית למרות שיעור החוב הלאומי הגבוה מאוד, ולבצע שינויים מבניים במשק. אם היפנים יצליחו לבצע את כל אלו מבלי שיהיו לכך השלכות חמורות על האינפלציה, היציבות הפיננסית ועוד, יהיה לקהיליית המקרו כלכלנים העולמית מקרה בוחן מעניין שנצטרך ללמוד אותו.
אנו צפויים, אם כן, לשינויים במדיניות המוניטרית העולמית. אני מתגעגע לימים של טרם המשבר בהם היינו נפגשים פעם בחודש לקבוע את הריבית ובכך מסיימים את תפקידנו לאותו חודש. אולם, בימים אלו אנו מוצאים את עצמנו מתרוצצים במהלך החודש ומחפשים את החורים שעלינו לסתום בבית כדי למנוע את כניסת מי השטפונות. אני מאמין שבעוד מספר שנים, ואני מסרב לנקוב במספר מדוייק, נחזור לסביבה נורמלית יותר. אולם לדעתי החיים שלנו, וגם ספרי הלימוד שלנו, יהיו יותר מסובכים ופחות ברורים. אולם, אם נכיר בכך שיש הרבה אי ודאות והרבה דברים שאנחנו לא מבינים, עבודתנו תהיה קלה יותר.