ועדת הכספים של הכנסת קיימה היום מפגש פרידה מנגיד בנק ישראל, פרופ’ סטנלי פישר. להלן עיקרי דבריו. אני מבקש להודות לחברי הועדה על הברכות. הייתה זו זכות עבורי לשמש בתפקיד נגיד בנק ישראל. לא היה זה דבר מובן מאליו שיציעו את ההצעה למישהו שאיננו אזרח המדינה. בסופו של דבר זה קרה, ואני ואשתי שמחים מאוד על ההזדמנות היוצאת מן הכלל שהייתה לנו. עזרו לי במהלך התקופה אנשים רבים בצוות המקצועי של בנק ישראל, שתרמו רבות לעשייה של הבנק בתקופת כהונתי. אסור לשכוח שכשהגעתי לכאן ב-2005 המשק היה בעיצומה של תקופה של צמיחה מרשימה, ואחת הסיבות לכך שעברנו את המשבר העולמי הייתה שהמשק נכנס אליו במצב טוב: התקציב הממשלתי היה מאוזן ב-2007, החשבון השוטף היה בעודף, הבנקים היו חזקים – כל מאפיין שנדרש למדינה שעברה בהצלחה את המשבר היה קיים בישראל של טרום המשבר.
אני רוצה להודות גם ליו"ר ועדת הכספים לשעבר, ח"כ הרב משה גפני, שתרם רבות ליציבות המערכת, לחקיקת חוק בנק ישראל החדש לו סייע גם יו"ר הכנסת לשעבר ח"כ ראובן ריבלין. אני מכיר בעובדה שאי אפשר לעבוד לבד – צריך שיהיו אנשים שיסכימו לעבוד אתך, ובהקשר זה אציין גם את ראש האופוזיציה שיושבת כאן, שהייתה אז בקואליציה וסייעה בהעברת החוק.
אם אשווה את מצב המשק היום לעומת זה שהיה בשנת 2005, יחס החוב לתוצר נמוך בהרבה, אם כי גירעון הממשלה גבוה יותר. עברנו למצב של חשבון שוטף מאוזן לעומת העודף בו היינו בשנים שלפני המשבר. שיעור האבטלה היום נמוך מאוד בפרספקטיבה היסטורית, ושיעור התעסוקה גבוה יותר. תחולת העוני נותרה פחות או יותר באותו שיעור בו הייתה. שער החליפין מיוסף יותר היום, וזו במידה רבה תוצאה של החוזק של המשק – אנשים רוצים לחיות במשק חזק עם שער חליפין חלש, אבל זה מצב שבדרך כלל לא מתרחש. יתרות המט"ח כמובן גבוהות בהרבה ממה שהיו כשנכנסתי לתפקיד, כתוצאה מרכישות המט"ח שביצענו מאז 2008. שיעור הצמיחה הממוצע בשנים 2005-2012 עומד על 4.3%, והצמיחה הממוצעת לנפש בשנים אלו – 2.5%. שיעור האינפלציה הממוצע אז והיום מצוי בתוך היעד, כך שניתן לומר שלא הייתה לנו ואין לנו גם היום בעיה אינפלציונית.
העשור הקודם התחיל עם מיתון עמוק וצמיחה שלילית, ובאמצע העשור עברנו לצמיחה בקצב מהיר של כ-6% במשך כמה שנים, קצב חריג בגובהו עבור מדינות ברמת הפיתוח כשל ישראל. לאחר המשבר הפיננסי המשכנו לצמוח בקצב גבוה יותר מאשר של המדינות המפותחות, ואם נמשיך לקיים מדיניות אחראית נוכל, אני מקווה, להמשיך בכך. שיעור האבטלה נמוך מאוד בהשוואה בינלאומית, היות ובעוד האבטלה בישראל יורדת היא עלתה במדינות רבות. הציפיות האינפלציוניות לטוח הארוך נמצאות קרוב למרכז יעד האינפלציה – המשמעות היא שהציבור מאמין שהמשק יוכל להמשיך לצמוח ללא התפרצות אינפלציונית, והוא יכול לתכנן את חייו הכלכליים ללא חשש להתפרצות מחירים. זה הישג חשוב מאוד שלפני שלושים שנה לא היינו מאמינים שנגיע אליו.
גירעון הממשלה צמח ב-2012 לשיעור של 4.2%, ועל מנת להחזיר את השליטה לתקציב החליטה לאחרונה הממשלה על צעדים חשובים להפחתת הגירעון לשנים הבאות. צעדים אלו חשובים מאוד, גם בשל העובדה שנטל הריבית שהממשלה משלמת גבוה מאוד בהשוואה בינלאומית, כתוצאה מפרמיית הסיכון שהשווקים הפיננסיים מגלמים עבור המשק הישראלי. תהליך מדיני, במידה והשווקים היו מייחסים לו משמעות, היה מפחית את העלויות האלו בסופו של דבר, אם כי זה היה לוקח זמן, היות והריבית המשולמת היום היא על החוב שהונפק בעבר, וירידת הריבית הייתה משפיעה על חוב חדש.