איגוד החברות הציבוריות מקיים היום) ב’) את האסיפה השנתית ה-22 שלו כשהנושא המרכזי בה הוא האיזון בין רגולציה לצמיחת המשק הישראלי. דני גולדשטיין, יו"ר איגוד החברות הציבוריות פתח את האסיפה השנתית של איגוד החברות הציבוריות: "אני רוצה לומר כמה מילים על העולם בו אנחנו נמצאים כיום. אנחנו רוצים לשמור על המגזר העסקי למרות שיש כיום איומים שכמותם אני לא זוכר מעודי. התפקיד שלי כיו"ר איגוד החברות הציבוריות הפך להיות כפוי טובה - לכן לא אמשיך בו. השנתיים האחרונות בתפקידי הם הקשות ביותר שזכורות לי. הבעיה שלנו נובעת בעת ובעונה אחת מכמה כיוונים שמאיימים על המגזר העסקי בכלל ועל החברות הציבוריות בפרט".
"שני האיומים הקריטיים ביותר הם האווירה מצד אחד והרגולציה מצד שני, ברור שיש קשר בין שני האיומים. האנרגיה של המחאה תועלה מצד התקשורת שהייתה זקוקה לאקשן למשך כמה חודשים לעבר המגזר העסקי. ברגע שמחירי הדיור עולים בצורה קיצונית, אז זה שקנה בגיל 22 את התשתית לדירה, בעוד שלחברו לא היה את האמצעים ולא עשה זאת צבר פער גדול, למעשה, נפתח ביניהם פער שלא ניתן לגישור", הוסיף גולדשטיין.
יו"ר איגוד החברות הציבוריות מסביר את הסיבות שבגינן המחאה החברתית הופנתה לעבר המגזר העסקי: "בכל המחאה לא היה ברור מי לוקח את הכסף, הממשלה לוקחת מאיתנו את הכסף. לא יכלו לתקוף את המתנחלים ואת החרדים. מצאו את הדבר היחיד שעבד עדיין בצורה טובה וזה המבנה העסקי והמנגנון העסקי שמניף את המשק קדימה. הבאנו עלינו שלטון שמנסה למצוא את הפתרון הקל ביותר והוא לתקוף את המגזר העסקי, תמיד הפופוליזם הבסיסי אומר שאם אתה רואה מישהו נוסע במכונית פאר הוא כתובת שכלפיה אפשר לפתח את השנאה. מנהיגנו ונבחרנו ניצלו את הפופוליזם לצרכים חברתיים".
"הבעיה היסודית של הרגולציה נובעת מהעובדה שאני לא רואה בירושלים פסל לכבודו של מינטקביץ’ או לכבודו של זהר גושן. אין אנדרטאות לכבוד הרגולטורים. אם יש תקלה בעולם העסקי אז באים לרגולטור בטענות. אם הבורסה מניבה תשואות טובות למשקיעים ולא מקימים אנדרטה לכבוד יו"ר רשות ניירות ערך. כאשר מדובר על ניסיון להפחית ברגולציה, אם יקרה משהו שיזכה לכותרות בעיתונות אז יבואו בטענות לרגולטור. כשאנחנו מבקשים להפחית את הרגולציה אנחנו מקבלים הבטחות שלא מתממשות בכלל".
"אנחנו מבקשים שנים על גבי שנים הבחנה בין חברות קטנות לבינוניות. כל מה שצריך לעשות כדי לעמוד ברגולציה מעולם לא נבדקים במונחים של עלות תועלת. אם מישהו יעשה את ההשוואה בין ההוצאות לתועלת הוא יבין שזה לא כדאי. משקיעים מחפשים יעילות. משקיעים בבורסה, גם המוסדיים משקיעים בבורסה כדי להרוויח כסף והם לא צריכים לחנך אותנו איך להתנהג. תשקיעו בחינוך של השוק, השוק צריך לחנך", הסביר גולדשטיין את הבעיה שבגינה לא נערכת בחינה של עלות תועלת.
יוג’ין קנדל, יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה אמר: "לפני שבועיים הצגתי בפני שתי ישיבות ממשלה המלצה אסטרטגית לטווח ארוך. המסר הראשון היה שאנחנו חיים בעולם חדש לגמרי, אנחנו נמצאים בעולם המפותח ברמות חוב של אחרי מלחמת העולם השנייה. מדינת ישראל שמייצאת לעולם תהיה מושפעת מזה. הסביבה שלנו שהיא לא מחונכת מפסיקה להאמין בשיטה. זה שונה ממשבר כלכלי, אחרי משבר פיננסי אנשים מפסיקים להאמין בשיטה. אנחנו רואים התעוררות של אלטרנטיבות, זה יוצר הרבה מאוד רעש, הרבה מאוד אמוציות וזה יימשך. מבחינה פנימית אנחנו הראנו שיש גם גאופוליטיקה שהיא משקולת על כלכלת המדינה. אנחנו בעיצומו של תהליך מהיר של הזדקנות האוכלוסיה, למרות שכיום יחס התלות של מדינת ישראל הוא מבין הנמוכים בעולם. יש הרבה מאוד לחץ על השכבה היצרנית בישראל, השינויים הדמוגרפיים מביאה להצטמצמות האוכלוסיה היצרנית".
"אנחנו נכנסים לגירעון מבני שהולך וגדל הוא מתחיל ב-3% כיום ועד 2050 הוא יגיע ל-10%. אנחנו לא נוכל לעמוד בזה, לא יהיה מנוס מהעלאת מסים ולהפחית בשירותי הממשלה. אם אנחנו לוקחים את השכבה היצרנית שלוחצים עליה, בסוף היא עלולה לצאת מהארץ. אנחנו כמדינה חייבים להיות תחרותיים על האזרחים שלנו. אנחנו נמצאים בתהליך ההזדקנות הרבה יותר מוקדם בהשוואה ליתר המדינות. החוב בישראל יחסית נמוך, אנחנו לא נמצאים בלחץ כלכלי אדיר כמו מדינות אחרות. אם נשנה חלק מהדברים נוכל לעשות הרבה. אנחנו צריכים להעלות את ההכנסות של הממשלה דרך צמיחה ולהוריד את העלות של השירותים", מסביר קנדל.
"ברוב התעשיות אנחנו נמצאים בחצי מכמות ההון לעובד ביחסית לעולם המפותח. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לאבד את ההון האנושי. אנחנו מייצרים את ההון האנושי בצורה לא אופטימלית. האוניברסיטאות מייצרים בשנה נתונה אותו מספר של אנשי ביולוגיה ואותו מספר של מהנדסים. יש כאן אובדן תוצר, חוסר יעילות", מדגיש יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה.
קנדל טוען כי קטר הצמיחה של המשק הישראלי לא מנוצל במלואו: "אנחנו לא ממצאים את הפוטנציאל בתחום הכי צומח במדינה. המערכת שמייצרת הון אנושי היא לא מתואמת. צו השעה הוא לייצר מנגנון הרבה יותר יעיל. אנחנו לא מייצרים בצורה נכונה את ההון האנושי. אנחנו שואלים האם הדרך שבה אנחנו מנגישים את השירותים לציבור היא יעילה, כמובן שלא, יש דרך הרבה יותר זולה ויעילה לספק שירותים לציבור. אנחנו מנסים לבנות מודל שיוריד את העלויות בצורה דרסטית ולשפר את איכות המוצרים".
"הפריון בישראל נמוך ברוב הענפים. אנחנו ממליצים על סדרה של מחקרים ברמת המיקרו למה הפריון בישראל נמוך. הייטק הוא אמנם תחרותי אבל הוא הופך בצורה מהירה בגלל בעיות של תשתית פיננסית את ההייטק למצב שבו מיוצר הרעיון ומוכרים אותו לחברה גדולה. ההון הזה נאגר במקום אחר. הממשלה צריכה להפוך את מדינת ישראל לאטרקטיבית", מסביר קנדל את בעיית היסוד של המשק הישראלי.
יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה מסביר את הסיבות העיקריות שהביאו לעליית מחירי הדיור: "אני מסכים עם הטענה שהמחאה מגיעה בעקבות הדיור. בשנת 2007 עברה החלטה לא חכמה בממשלה לדחוף את אוכלוסיית ישראל לעבר הפריפריה, אז הוחלט לא לשווק ולא לתכנן את הקרקע במרכז. אדם אחד דחף את זה והעביר את זה. עם ישראל החליט שזה לא מתאים לו. עם ישראל דווקא נהר לגור באזור המרכז. קודמי בתפקיד כתב שבעקבות החלטה זו מחירי הדיור בישראל עלו. מלאי התכנון אזל לגמרי, התוצאה היא לפנינו. כשאני מדבר על דיור אני מדבר על איך מדינת ישראל שהיא שונה מרוב המדינות המפותחות צריכה להתמודד עם דיור. השוק קובע את מחיר הקרקע והממשלה מנסה לתת לאנשים יכולת לחיות".
קנדל מוסיף עוד על בעיית הדיור במשק הישראלי: "במדינת ישראל רוב הקרקע היא בבעלות המדינה. לא יכולה להיות מדיניות תגובה רק למה שקורה. אחרי שנפתור את סוגיית מחירי הדיור. המדיניות צריכה להיות הקטנה של תנודתיות במחירי הקרקע. אם קניתם דירה ב-98, אז היום תשלום המשכנתא על אותה הדירה יותר נמוך משנת 98 כי הריבית ירדה בצורה משמעותית. אותה דירה לא התייקרה עד כדי כך. אם אותה דירה הייתה נשארת באותה רמת מחירים אני לא בטוח שהיינו רואים את המחאה. לצערנו, חברות קבלניות מעדיפות לתת הנחה במימון, לכן מחיר הדירה שרלוונטי לעוד שלוש שנים רלוונטי למדד הדיור כיום. אלה הדברים שאנחנו הולכים לעבוד עליהם".