מחלקת המחקר של FXCM ישראל: השבוע הנחית בנק ישראל פצצה כאשר הודיע על הורדת ריבית שלא מן המניין והשקת תוכנית לרכישת דולרים בהיקף של 2.1 מיליארד דולר עד סוף השנה. במובן מסוים בנק ישראל מצטרף לבנקים מרכזיים אחרים בעולם, כגון הבנק הפדראלי והבנק של יפן, המנהלים מדיניות מוצהרת של החלשת המטבע במטרה להגן על מגזר הייצוא. כעת, בחלוף כמה ימי מסחר, ניתן לבדוק כיצד השפיע המהלך מבחינה טכנית על המגמה של הדולר-שקל. כזכור, בשבועות האחרונים התערב בנק ישראל מספר פעמים במסחר במט"ח, אבל עשה זאת בהיקפים מצומצמים של כמה עשרות מיליוני דולרים אשר לא הצליחו לחולל שינוי בתנועה של הצמד מטה, אשר ירד לרמות שפל חדשות.
הדולר-שקל מצוי במגמת ירידה חדה מאז שקבע פסגה באוגוסט 2012 ב-4.09. מגמת הירידה החדה הובילה את הצמד מטה עד לקרבת רמת המפתח הקריטית של 3.50. עבור בנק ישראל, שער חליפין שכזה מסכן בצורה בלתי נסבלת את מגזר הייצוא, ועל כן הוא החליט להוריד את הכפפות ולהתערב במסחר בצורה מסיבית יותר.
האם ניתן עד כה להכתיר את המהלך כמוצלח? ובכן, מבחינה טכנית אנחנו אכן רואים איתותים לשינוי מגמה בטווח הקצר אשר עשויים להניע תיקון משמעותי בצמד כלפי מעלה. העיתוי של בנק ישראל היה מושכל, ממש מעל אזור התמיכה של 3.50-3.55. באזור זה לספקולנטים קשה יותר לדחוף את השוק מתחת לרצפה, ועל כן המהלך של בנק ישראל הפך את הקערה על פיה, לפחות בטווח הקצר. בגרף ניתן לראות את עוצמת המהלך כלפי מעלה, שלא ראינו כדוגמתו כבר זמן רב. בעלייתו החדה פרץ הדולר-שקל מספר רמות התנגדות משמעותית – קו מגמה יורד שחיבר את השיאים מאז הפסגה ב-3.975 משלהי נובמבר, הרף הפסיכולוגי של 3.60, אזור הצפיפות של אפריל וגם ה-SMA ל-50 יום. הפריצה הזו עשויה להקנות מומנטום למהלך מתקן רחב הרבה יותר. היעד הראשון כלפי מעלה הוא רמת התיקון הראשונה של כל הירידה הגדולה, נסיגת פיבונאצ’י 38.2% ב-3.71.