עידן אזולאי מאפסילון, מפרסם היום (ה’) סקירת מאקרו שבועית, תוך התייחסות לתקציב המוצע והשפעתו. אדוני שר האוצר, ברוך הבא לעולם האמיתי. נכון שכאן הרבה יותר קשה ? בעולם האמיתי לא מסתפקים בסיסמאות ובהפרחת הבטחות שאולי יתקיימו ואולי לא. כאן צריך להציג תוצאות. וכשאין תוצאות, נענשים. טוב, אולי לא בישראל, אבל בדרך כלל זה ככה. הבעיה במקרה דנן היא שהקשר בין ההבטחות למציאות הוא לא רק שאינו מקרי, הוא פשוט לא קיים.
תוכנית הקיצוצים של האוצר נתנה את המענה השגרתי שאותו נתנו כל שרי האוצר בעבר לכיסוי הגרעון, קיצוץ כואב. האמירה לפיה "אין ברירה" היא נכונה. אכן אין ברירה. לראיה, מדינת ישראל קיבלה בסוף השבוע שעבר "כרטיס צהוב" מסטנדרד אנד פורס בתגובה להתנהלות הפיסקלית של השנים האחרונות. אלא שהשימוש בקיצוצים כנשק היחיד להתמודדות עם הגרעון היא הדרך הקלה אך גם המזיקה ביותר. לפני שבועיים התייחסנו בסקירה שלנו בהרחבה לשינוי שחל בשבועות האחרונים בגישתן של מספר מדינות "גירעוניות" בהקשר של שימוש בלעדי בקיצוץ הוצאות ממשלה לכיסוי גרעון תוך הזנחת מחוללי צמיחה. המדינות הללו הבינו שקיצוצים יכולים להוות את הבלם הראשוני לייצוב כלכלי, אך לא לאורך זמן. למרבה הצער, בחינה של הצעת התקציב של האוצר מגלה שכל אותם רעיונות טובים ומועילים ששימשו לתעמולת הבחירות נעלמו כלא היו. למשל בפרק שעוסק בהצעות לייעול הרגולציה כתוב כך : "לקבוע כי בכל פעולותיהם של הרגולטורים, בנוסף לתפקידם הייעודי המוגדר על פי חוק, עליהם לפעול לקידום הצמיחה והתחרות במשק תוך צמצום, ככל הניתן, של הכבדה רגולטורית על האזרחים ועל העסקים וכן צמצום הפערים החברתיים והכלכליים". איך עושים ? מה עושים ? לא ידוע. מה שכן, כתוב יפה ומרשים.
המהלך של האוצר סופו להיכשל מכמה סיבות. ראשית, חלק ניכר מהקיצוצים פוגעים ישירות בכיס הפרטי של האזרחים באופן קשה. העלאות המיסים הכבדות לצד הצמצום הניכר במתן השירותים יגרעו סכומים ניכרים מההכנסה הפנויה של הציבור. וכשההכנסה הפנויה קטנה, גם הצריכה תקטן. כל זה יוביל לירידה בהיקף הפעילות הכלכלית על כל המשתמע מכך לגבי הכנסות המדינה. הסיבה השנייה שהמהלך יכשל נובעת מכך שרמת השירותים שהישראלי הממוצע מקבל הידרדרה כל כך בשנים האחרונות, שאין לאזרח ברירה אלא לממן את השירותים הללו בעצמו/ה. אין חינוך ? נממן לילד מורה פרטי, אין משטרה ? נשכור את שירותיה של חברת אבטחה, חליתם ? שלמו על ביטוח פרטי, וכיו"ב. הציפייה הייתה שלאור ההידרדרות ברמת השירותים הציבוריים שמסופקת לציבור הישראלי, התקציב יציג רפורמות מבניות לצד שינוי בסדר העדיפויות הכלכלי. מה חבל שחוץ מכמה אמירות אמורפיות, אין זכר לכך. במידה והתקציב היה כולל צעדים מבניים שנראה היה שיש ביכולתם לשפר את איכות ורמת החיים בישראל, יתכן והיה ביכולתם להקהות את הכאב שכרוך במהלך של חדירה עמוקה (ואלימה) לכיסינו הפרטיים. אבל התוכנית הזו מטפלת באופן בלעדי בהיבטים של הגדלת הכנסות המדינה לצד צמצום ההוצאות, ללא התייחסות לטיפול הנדרש בכמה מהחוליים אשר מקשים על המשק הישראלי.
הצעת התקציב מתבססת על צמיחה של 3.3% בשנת 2014 שנראית על פניה סבירה וברת השגה, אלא שקשה לאמוד כעת עד כמה הפגיעה בהכנסה הפנויה תגרע מהצריכה הפרטית שמהווה כ 58% מהתוצר. במקביל, סביר להניח שהמיסים וביטול הפטורים שהוטלו על שוק הנדל"ן יאטו את הפעילות בענף, שהיווה מקור נכבד מתוך הכנסות המדינה בשנים האחרונות. כנראה שגם הקיצוץ תקציבי הפיתוח יגרע מצמיחת המשק.
על כל אלו יש להוסיף את החזרה לאחור בכמעט כל המלצות ועדת טרכטנברג, בעיקר אלו שנוגעות לחינוך, והרי לכם מתכון שכולל את כל הרכיבים שהציתו את המחאה החברתית לפני שנתיים. השורה התחתונה לכל הכתוב לעיל היא שהקיצוצים מהווים אולי מענה לגרעון שנפער בתקציב המדינה, אולם זהו רק צד אחד של המשוואה. הצד השני של המשוואה שאמור לעודד את המגזר העסקי ואת הצריכה הפרטית נותר ריק. באין התייחסות למחוללי צמיחה, הממשלה למעשה מגדילה את הסיכון של המשק ולא מקטינה אותו. זאת מאחר והגורמים שמניעים את הצמיחה באופן מסורתי נראים עדיין שבירים למדי.
והתחזית לגבי הצמיחה הגלובלית ב 2014 היא עדיין נמוכה, מה שיגרום ליצוא לדשדש במקרה הטוב. וכפי שנאמר מקודם, הצריכה הפרטית בוודאי שתיפגע מהמהלך הזה. בקצרה, צד ההוצאות זכה למענה אבל לא צד ההכנסות.
הצעת התקציב תרגיע כנראה את חברות הדירוג, אולם שוק ההון עלול להגיב באופן שונה. הסיכון באפיק המנייתי עלה מאחר ורווחיות החברות (בעיקר אלו שמרבית פעילותן מקומית) עלולה להיפגע בשל הירידה הצפויה הצמיחה. אגב, גם סקר ציפיות התעשיינים מראה תחזית לגידול בפעילות בחו"ל לעומת סטגנציה צפויה בזו המקומית. בשל כך, התיק המנייתי שלנו ימשיך להיות מוטה לחו"ל ביחס של כשני שליש לעומת שליש לשוק המקומי. בנוסף, אנו סבורים שהסיכון המשקי עלה, מאחר והיעדר מחוללי צמיחה מציב את הרף על עמידה ביעד גרעון של 3% בשנה הבאה כאתגרי במיוחד. התשואות הנוכחיות באגרות החוב הממשלתיות נמוכות ואינן מגלמות את פרמיית הסיכון הראויה, גם בהקשר של אינפלציה וגם של הסיכון המשקי. המחירים הנוכחיים של אגרות החוב הממשלתיות ושל חלק לא מבוטל מהקונצרניות הם ביטוי לעוצמת הזרימה של הכסף החם ולא של העוצמה הכלכלית של המשק. לפיכך, אנו שומרים על מח"מ של כשנתיים וחצי עד שלוש שנים בתיק השקלי וכארבע וחצי שנים בתיק הצמוד. מאחר והמרווחים של אגרות החוב הקונצרניות נמצאים בשפל, אנו נוקטים בעמדה דפנסיבית גם באפיק זה.