ראש הרשות להגבלים עסקיים, דיוויד גילה, נאם היום בוועידה הלאומית לאנרגיה של המכון הישראלי לאנרגיה וסביבה: הגז הטבעי שמצאו הוא גז טבעי ששייך לציבור בישראל. המודל שבחרה מדינת ישראל לגבי הפקת הגז הטבעי שלה הוא של מתן רשיונות לחברות עסקיות פרטיות לחפש את הגז הטבעי, ובתמורה, הן יהיו זכאיות לרווחים ממכירתו אבל כפוף למספר תנאים וכללי משחק חיוניים שהן חייבות לעמוד בהם.
אחד מכללי המשחק החיוניים האלה הוא שהחברות לא יפגעו בתחרות. הצרכנים בישראל זכאים לתחרות בכל השווקים, ובכלל זה שוק הגז הטבעי.
רשות ההגבלים העסקיים מופקדת על קידום התחרות בשווקים למען הצרכן. זו הסיבה שכל מי שעושה הסכמים שעלולים לפגוע בתחרות או מנצל לרעה מעמד מונופוליסטי חשוף לאכיפה מצד רשות ההגבלים העסקיים. תחרות מורידה מחירים ומורידה את יוקר המחיה. להזכירכם, כאשר היתה תחרות בין הגז המצרי לבין מאגר ים תטיס המחיר של הגז הטבעי היה משמעותית נמוך יותר, בלי שום צורך בפיקוח-שהוא מאוד קשה לביצוע בשוק הזה.
כדי לתת אינדיקאציה לחשיבות המחיר של גז טבעי לצרכן, צריך לשים לב שהעלות של הגז הטבעי מהווה כ-35% ממחיר החשמל שמשלמים תושבי המדינה. מחיר הגז הוא גם אחוז משמעותי ממחיר מוצרי תעשייה שמיוצרים באמצעות גז טבעי. כיום אנחנו נמצאים במצב ש99% מעתודות הגז מוחזקות בצורה משמעותית על ידי קבוצות דלק ונובל.
כדי לעודד תחרות בקבוצות אלה אנחנו רוצים לעודד גורמים שעדיין לא פועלים בשוק הישראלי לבוא לכאן ולהתחרות במונופול שנוצר. לצורך כך אנחנו מוכנים לרכך את הגישה שלנו כלפי רצון של חברות חדשות להשקיע בכמה חיפושים במקביל, ובלבד שאנחנו משתכנעים שזה מגדיל את הסיכוי שיקום מתחרה לקבוצות הקיימות ששולטות בשוק. אנחנו לא פועלים על סמך עקרונות טכניים קבועים, אלא מאשרים כל עסקה שיש בה כדי לקדם את התחרות ומתנגדים לכל עסקה שיש בה דווקא כדי לפגוע בתחרות.
עקרון היסוד שמנחה אותנו הוא שכאשר נמצא גז בכמות משמעותית בכמה מאגרים, חשוב שהמאגרים האלה יתחרו אחד עם השני על הלקוחות. כפי שראינו, תחרות כזו בין הגז המצרי לבין ים תטיס הורידה משמעותית את המחיר, וציבור הצרכנים בישראל יצא מאוד נשכר מכך.
תחרות בין כמה שיותר מאגרים היא חשובה מאוד לא רק לצרכן אלא גם למדינה. למדינה יש אינטרס חיוני באספקה מקומית של גז טבעי לצורך העצמאות האנרגטית שלה. המדינה בונה על הגז הטבעי בתכנון שלה איזה תעשיות יסתמכו על גז טבעי כמקור אנרגיה. למדינה לפעמים גם יש אינטרס אסטרטגי למי רוצים לייצא את הגז הטבעי ולמי לא רוצים לייצא. כשמול המדינה עומד גורם אחד שהוא היחיד שמפיק גז טבעי, מעמדה של המדינה מול הגוף הזה נחלש והמדינה עלולה להפגע.
אלה הם העקרונות המנחים שלי ליצירת תחרות בשוק הגז:
1. המאגרים המתחרים צריכים להיות בבעלות ובשליטה נפרדים.
2. לא טוב שהמאגרים יהיו חשופים למידע עסקי רגיש אחד של השני, כגון העסקאות שהם עתידים לחתום עליהם.
3. צריך שכל מאגר יהיה מסוגל לספק לשוק הישראלי יותר גז ממה שהוא מספק בפועל. כלומר, כדי שתהיה תחרות אפקטיבית צריכים להיות למאגרים עודפי כושר ייצור. אם מאגר נמצא בשיא כושר האספקה שלו, לא יהיה לו גז להציע ללקוח חדש ולהתחרות עליו.
זו אחת מהסיבות שחשוב להגביל כל מאגר לעניין הכמות שמותר לו לייצא, כדי שיישאר לו עודף גז להתחרות על ליבו של הצרכן הישראלי. זאת לצד הצורך לאפשר ייצוא שיעודד השקעה בפיתוח המאגרים מלכתחילה. זה גם אומר שהקבולת של הצינורות והמתקנים שמוליכים את הגז הטבעי למערכת ההולכה בארץ צריכה להיות כזו שמספיקה ליותר מהגז שמסופק בפועל. קבולת משמעותית היא גם חיונית כדי שכל הלקוחות שזקוקים לגז ברגע נתון אכן יקבלו גז. שימוש בגז מוזיל להם את העלויות, וזה מאפשר להם להתחרות יותר טוב על הצרכן הסופי בישראל.
4. צריך שמאגר הגז יהיה כמה שפחות תלוי במאגרי גז מתחרים או בחברות שקשורות אליהם. לצורך כך, אידיאלית, תשתית ההולכה בים של הגז הטבעי עד רשת ההולכה בארץ צריכה להיות עצמאית, ורצוי שתהיה ממשלתית, ובמחיר מפוקח, למשל במתכונת של מערכת ההולכה בתוך ישראל, ולא בבעלות מאגר גז מתחרה. זה גם מה שהמלצנו בועדת צמח כקו מנחה בעניין מדיניות הממשלה לגבי תשתיות ההולכה.
5. אסור שהמחיר שלקוח בישראל משלם על הגז יהיה תלוי במחיר הבינלאומי של הגז. זו עוד סיבה, בנוסף לסיבות האחרות, מדוע צריך שהמאגר לא יוכל לייצא כמות בלתי מוגבלת של הגז שלו, כי אז לקוח בישראל יצטרך לשלם את המחיר הבינלאומי של הגז, גם אם הוא לא מחיר תחרותי.
6. צריך שהלקוחות שקונים את הגז לא יהיו כבולים לספק גז דומיננטי למשך תקופה ארוכה מדי-כדי שהם יוכלו להנות מתחרות עם ספק גז אחר אם וכאשר הוא ייכנס.
הנה עיקר הדברים שעשינו ברשות ההגבלים העסקיים כדי להשיג את הדברים האלה שדרושים לצורך תחרות:
1. אנחנו טוענים שההשתלטות של דלק ונובל, ששולטות בתמר, גם על לוויתן, מבלי לקבל את אישור רשות ההגבלים העסקיים, היא הסדר כובל שמנוגד לחוק. בתיק הזה לא ננוח ולא נשקוט עד שניצור תחרות לקבוצת דלק ונובל ממתחרה עם כמות משמעותית של גז.
2. הבהרנו לחברת החשמל ששינוי של החוזה שלה שבו היא תוותר על הקמת צינור גז נוסף מתמר דורש אישור של רשות ההגבלים. כדי שתהיה תחרות בריאה צריך שכל השחקנים יהיו עם עודפי כושר ייצור. החשש הוא שצינור נוסף מתמר הוא חיוני כדי שלתמר יהיה עודף כושר ייצור. אם תמר תהיה בשיא כושר הייצור שלה, היא לא תוכל באמת להתחרות.
3. בהקשר דומה, עוד בתחילת המשא ומתן של חברת החשמל עם תמר, הבהרנו שלא יתכן שחברת החשמל תתפוס את כל הקבולת בצינור שמחבר את תמר לחוף, וזאת כדי שיישאר גז גם ליצרני חשמל שרוצים להתחרות בחברת החשמל ולקוחות תעשייתיים שזקוקים לגז.
4. כבר החל מיוני 2012 התערבנו בתנאים של כל חוזה גז של תמר עם לקוח במטרה שהלקוח יוכל ליהנות מתחרות בין תמר למאגר מתחרה, אם וכאשר זה ייכנס לשוק, וכך להקטין משמעותית את העלויות שלו בצורה שאחר כך תתגלגל לטובת ציבור הצרכנים. הקו המנחה שלנו בהתערבות הזו היא שאסור יהיה לתמר להרע את התנאים של הלקוח בעקבות קיצור החוזים, ושיש לתת ללקוח אופציה כזו שלא תפריע לו לקבל מימון כדי להקים את הפרוייקט שלו.
5. לא אישרנו לתמר ולחברת החשמל לחתום על הסדר לקוח מועדף, בגלל חשש שהדבר ירתיע את תמר מלתת הנחות ליצרני חשמל פרטיים ולקוחות אחרים.
6. הכרזנו על השותפות בתמר כמונופולים יחד ולחוד. המשמעות היא שכל השותפות בתמר, לרבות ישראמקו דלק ונובל, גם במאגרים אחרים שלהן, לא יוכלו לנצל לרעה את מעמדן ולא יוכלו לסרב סירוב בלתי סביר לספק גז ללקוחות.