אפסילון בסקירת מאקרו שבועית של עידן אזולאי: מדד חודש מרץ לא הפתיע. הסיכון האינפלציוני אינו מהווה משקל משמעותי במכלול הסיכונים שקיימים כיום במערכת הכלכלית. גם במבט לחודשים הקרובים, נראה כי האינפלציה תמשיך להישאר ברמתה הנמוכה, כאשר בדומה לשנה שעברה נראה שגם העלאות מיסים לא יצליחו לשנות את המגמה העיקרית.
למרות זאת, אלו שמקווים שנתוני האינפלציה יגרמו לבנק ישראל להפחית את הריבית עלולים למצוא עצמם מאוכזבים. הסיבה לכך נובעת בעיקר בשל נתוני הדיור. קצב עליית מחירי הדירות הואץ בחודש מרץ, ונראה שצעדי בנק ישראל להגבלת מתן המשכנתאות אינם מצליחים למתן את המגמה. הבה נגיד את המובן מאליו: המשקיעים יגדילו את רמת הסיכון של השקעתם בהינתן ירידת תוחלת התשואה על אפיקים חסרי סיכון. למה צריך להגיד את המובן מאליו ? מסיבה פשוטה: גם אם בנק ישראל יטיל עוד מגבלות על שוק המשכנתאות, לא יהיה בכך משום לגרום למשקיעים להדיר את רגליהם משוק הדיור מאחר ואלו רואים בו מקור ראוי להפקת תשואה ראויה על השקעתם. הזוגות הצעירים מחפשים מקום לגור בו, אבל המשקיעים מחפשים תשואה. ינצח מי שכיסיו עמוקים יותר. הפחתה נוספת של הריבית (שלפחות לפי הנתונים האחרונים ממש אינה מוצדקת), עלולה להמשיך וללבות את שוק הדיור.
טענה נוספת אשר תומכת בהפחתת הריבית מתבססת על כך שזו תסייע להחלשתו של השקל. ראשית, אנו מטילים ספק בכך שהפחתה של רבע אחוז יכולה להוות תמיכה ברת קיימא לשקל. מזה זמן רב אנו טוענים שהתחזקותו של השקל היא מגמה שתלווה אותנו עוד הרבה שנים, מה שמטיל ספק ביעילות של שימוש בריבית לטווח קצר ככלי להחלשת השקל.
בנוסף, מוטב לרוכשי הדירות הפוטנציאליים להתייחס בספקנות רבה להצהרתו של שר השיכון לפיה הוא יפטור רוכשי דירה ראשונה ממע"מ. קשה להאמין שבימים שבהם שוברים את הראש במשרד האוצר כדי למצוא מקורות לכיסוי הגרעון, יוותרו על מקור הכנסה כל כך גדול. הפתרון לבעיית הדיור אינו טמון בריבית, כי אם בשינוי מוחלט של מדיניות הממשלה.
צעדים כמו הוזלת מחירי הדיור תלויים בהפשרת קרקעות, הכשרה מקצועית של עובדים לצד מתן היתרי כניסה לפועלים זרים וכו’. עד אז, אין לצפות לשינוי של ממש במחירי הדירות, אבל יש לצפות להתגברות המחאה הציבורית בעניין. כן, כמו זו שהייתה פעם בעניין הקוטג’. אלא שהפעם מדובר במתן ראוי לקורת גג ולא לרכיב קטן של ארוחת הבוקר.
הנתונים שפורסמו בימים האחרונים בעולם, ובעיקר בארה"ב הציגו תמונה די מעורבת. מצד אחד נרשמה עלייה נאה בייצור התעשייתי ובהתחלות הבנייה. מנגד, המכירות הקמעונאיות עלו בשיעור נמוך מהתחזית ומדד הקבלנים נפל בניגוד לצפי. אלא שבהמשך למה שכתבנו בשבוע שעבר בדבר הצורך בהתעלמות מ"רעשים" קצרי טווח והתייחסות למגמה ארוכת הטווח, קרה השבוע עוד משהו. הזהב נפל בשיעור חסר תקדים של 17%. אחד ההסברים שנלוו לקריסה במחיר הזהב היה שמדינות דוגמת קפריסין ימכרו חלק מרזרבות הזהב שלהן על מנת לממן את הגרעון. אולי, למרות שנראה לנו די תמוה שיתרות זהב בשיעור של 400 מיליון אירו אמורות להשפיע על מחיר הזהב באופן כה דרמטי. לפיכך, להלן הסבר אחר. ימיו היפים של הזהב החלו עם תחילת המשבר בסוף 2008. החשש מקריסת מערכות גרם למשקיעים רבים לנהור לזהב בשל ההנחה שזה יהווה מקלט בעת הסערה. כמו כל נכס שעולה באופן מטאורי, גם העלייה במחירי הזהב לובתה על ידי הצטרפותם של ספקולנטים, מה שהגביר את התנודתיות במחירו.
אלא שעם הזמן, החשש מפני קריסה התפוגג. אמנם, התהליך ארך זמן רב ונמשך כחמש שנים, אבל בסופו של יום התחוור למשקיעים שהעולם ממשיך להסתובב למרות עוצמתו של המשבר. וכשהחששות נמוגים, גם חולף הצורך בהחזקת נכס "בטוח" שאמור להגן על המשקיע מפני אינפלציה, קריסה של המערכת הבנקאית ושל שוק החוב ועוד. מכאן יוצא, שכעוצמת העליות כך עוצמת הירידות. לא כל מה שנוצץ הוא זהב, אבל גם לא כל זהב נוצץ.