בית המשפט הכלכלי בתל אביב (כבוד השופט חאלד כבוב) דחה בהחלטה מאתמול (17 במרץ 2013) את התביעה שהגיש ראובן רוזנפלד נגד חברי דירקטוריון פרטנר ואת הבקשה לאישורה כתביעה נגזרת. במסגרת התביעה טען רוזנפלד כי חברי דירקטוריון פרטנר התרשלו בהחלטות שקיבלו על חלוקות דיבידנדים וגיוסי אגרות חוב, שפגעו כביכול בחברה. חברי דירקטוריון פרטנר יוצגו על ידי עוה"ד ד"ר ישראל (רלי) לשם, לירן בר-שלום ואור ברוק ממשרד ממיתר ליקוורניק גבע לשם טל ושות’.
במסגרת פסיקתו, קבע בית המשפט הכלכלי כי ישנו חשש כבד שהתובע אינו תם לב וכי התובע השתלח באופן בלתי ראוי בחברי הדירקטוריון, שבצעו מלאכתם נאמנה, במסגרת כתב התביעה. עוד נפסק כי התביעה אינה מבוססת ואינה מקימה אף עילה לכאורית נגד חברי הדירקטוריון שכן, דירקטוריון פרטנר לא הפר את חובותיו כלפי החברה ופעל כדין עת שאישר את חלוקת הדיבידנדים וגיוסי אגרות החוב. כמו כן, נקבע כי חלוקת דיבידנדים לבעלי המניות אינה מזיקה לחברה.
בית המשפט הכלכלי קבע בנוסף, כי דירקטוריון חברת פרטנר לא טמן ראשו בחול, ולא התעלם מהמציאות – הן בכל האמור למצב העסקי של החברה (גם לנוכח שינויים מסתברים בתנאי השוק), והן בכל הקשור לאינטרס שקיים לבעלי השליטה בחלוקת ההון, ומההשלכות המשפטיות של מציאות זו.
בית המשפט מצא כי אין מקום להתערב בשיקול הדעת שהפעיל דירקטוריון החברה בעת שאישר את מדיניות המימון של החברה, ובכלל זה חלוקת הדיבידנד החריג באישור בית המשפט, וכי החלטות הדירקטוריון נתקבלו לאחר שווידא כי התמונה העובדתית המלאה פרושה בפניו, תוך הפעלת שיקול דעת ראוי, כאשר טובת החברה וכלל בעלי מניותיה ניצבת לנגד עיניו.
במסגרת ההחלטה דן כבוד השופט כבוב בכללים לחלוקת הדיבידנד ובהגדרתה כעסקה. בין היתר נפנסק כי המחוקק קבע שחלוקת דיבידנד בחברה ציבורית תהיה כפופה לאישור הדירקטוריון ולא לאישור משולש באסיפה הכללית. חלוקת דיבידנד (אף בדרך של הפחתת הון אשר קיבלה את אישור בית המשפט) אינה מהווה "עסקה" כהגדרתה בחוק החברות, שכן חלוקה כזו אינה מהווה הענקה של זכות או טובה הנאה, כי אם מימוש זכותם הקיימת של בעלי המניות, אותה רכשו במועד רכישת מניותיהם וכתוצאה מרכישה זו. כן נפסק, כי הדיבידנד שחולק בפרטנר לא היה עסקה חריגה של חברה ציבורית שלבעל השליטה יש בה עניין אישי.