אמיר כהנוביץ, כלכלן ראשי באגף נכסים ומחקר, כלל-פיננסים, בסקירה עולמית-יומית: הנה מה שהולך להתגלות לכם במהלך ה-5 שנים הקרובות: הצמיחה האיטית תמשך, שיעורי הריבית בעולם ובישראל יישארו נמוכים, פרט אולי למאמץ קצר להעלות אותם בשנת 2015 לאור ירידת שיעור האבטלה בארה"ב באותו זמן ל-6.5%. אותן העלאות קצרות יגררו תגובה שלילית ביותר של השוק ושל הכלכלה, ושנה לפני הבחירות בארה"ב (ב-2016) הלחץ הפוליטי על הפד יהיה כבד וזה ייסוג מהתוכנית ולבסוף יחזיר את הריבית לערכים אפסיים עד לאמצע 2017.
הפחתת הריבית בארה"ב תגרור היחלשות הדולר, מה שיאלץ גם את בנק ישראל לקחת צעד אחורה ולהוריד באותה שנה את הריבית לערכים שקרובים ל-1%, גם אם במחיר של אינפלציה מעט גבוהה ממרכז היעד (כלומר גבוהה מ-2%). סביבת הריבית הנמוכה יותר תמשיך לתמוך הן באג"ח הממשלתיות הארוכות ולמרות הדשדוש בצמיחה ייהנו מכך גם המניות:
רשע וטוב לו – איך כלכלה חלשה תמשיך לתמוך בשוקי המניות: לכאורה מצב מבלבל, צמיחה איטית יותר תפגע ברווחיות החברות, מצד שני סביבת ריבית נמוכה יותר גוזרת שווי נוכחי גבוה יותר (הופכת את המניות לאלטרנטיבה טובה יותר). מי מבין שני הכוחות הנגדיים הללו, של רווחיות נמוכה מצד אחד וסביבת ריבית נמוכה יותר מצד שני, ישפיעו יותר על שוק המניות בשנים הקרובות? אם אנחנו צריכים להמר היינו הולכים על ההשפעה החיובית של הריבית ולהלן ההסבר:
השפעת רווחי החברות- לטווחים הקצרים ציפיות השוק לגבי העלייה ברווחי החברות מוגבלים ולטווחים הארוכים השמרנות גבוהה ביותר. מכאן שהפתעה לרעה מבחינת הרווחים לא תהיה כנראה משמעותית. כמו כן, החברות עשויות להמשיך למצוא דרכים לשפר את רווחיותן גם ללא צמיחה, דוגמאות ממשיכות להתרחש גם יכום עם פרסומם של דוחו"ת החברות הטובים יחסית ל-רבעון רביעי של 2012.
מצד שני ישנה כאמור השפעת הריבית – כבר כעת ישנו פער משמעותי בין התשואות הגבוהות הגלומות בשוק המניות לבין תשואות האג"ח הממשלתיות. כלומר, שוק המניות עדיין לא מתמחר להערכתנו מלוא סביבת הריבית הנמוכה ובמיוחד שהוא צופה שזאת תחזור לעלות מוקדם משמעותית מהערכתנו. בשורה התחתונה, השוק מאד שמרן בנוגע לציפיות לרווחים ומאד מגזים לגבי האפשרות שכבר ב-2014 יחזרו שיעורי הריבית לעלות בישראל וב-2015 בארה"ב.
כלכלת העולם בקיפאון – מלחמה על חתיכות העוגה האחרונות: יפן מתכוונת להעלות את יעד האינפלציה שלה, כנראה מזמן היא לא הסתכלה על הנתונים הדמוגרפים שלה, סין מתכוונת להשיק תכניות הרחבה, היא כנראה לא הסתכלה על הבועות המקומיות שלה, אירופה מתכוונת להשיק חבילות חילוץ, כנראה לא ראתה את היכולת התחרותית שלה (שלא קיימת), ארה"ב ממשיכה עם QE, לא שמה לב למאזן הפד שעוד שניה מתפוצץ, וכולן מנסות להחליש את המטבעות שלהן. הן פשוט מתכחשות לעובדה שהעולם נמצא בעיצומו של מחזור התקררות, שכולל בין השאר התקררות מחירים, התקררות ריביות והתקררות צמיחה. הניסיונות ההדדיים להחליש את המטבעות המקומיים הם רק אשליה שבמקרה הטוב תוביל למעט אינפלציה קצרה. אך כשהכלים המוניטריים אוזלים, זאת תחזור להתקרר. ממשלות המערב הגיעו לקצה גבול החובות ומכאן יתחילו קיצוצים והעלאות מיסים, שיקטינו משמעותית את ההכנסה הפנויה של משקי הבית. העולם ככל הנראה יוותר מדשדש למשך 5 שנים לפחות.
בישראל, הממשלה החדשה יכולה אולי לחשוב שהיא כן תוכל לשנות את הגורל הזה, אך לטובתה ולטובתנו מוטב אם תכיר בו ותתמקד בקיצוצים אגרסיבית כבר כעת כדי למנוע מהנטל ליפול בהמשך, ביתר שאת, על משקי הבית ועל החברות. כך היא תאפשר להן להתחרות על חתיכות העוגה האחרונות שיוותרו בעולם. יתכן שהעלאות מחירים יזומות וחד פעמיות של הממשלה יגרמו לאשליה שהאינפלציה מתחממת, אך זאת תהיה מלאכותית לגמרי ואין לגזור ממנה מדיניות מוניטארית מצמצמת.
ככל הנראה הממשלה הבאה בישראל היא ממשלה עם אג’נדה כלכלית ליברלית יחסית, כזאת הטוענת כי על גודל הממשלה להיות מוגבל ומעודד תחרותיות, והשוק ששוועה להקלות רגולטוריות, הפחתות מיסים וחופש כלכלי, מגיב בעליות. אך המצב עדיין לא יציב. המצע הכלכלי של המפלגות הנבחרות ולמעשה של כל אלה שהתמודדו איננו בנוי כמשנה סדורה. כלומר, לא ברור מתוך מצען כיצד יצביעו באלפי הנושאים שיעלו על השולחן במהלך הכהונה. בשיטה הקיימת כל מפלגה מייצגת סקטור והחזק יותר סוחט יותר מהאחר. אבל מה יקרה אם בעוד מספר שנים תתעוררו לגלות שאתם לא הרוב?
המנצחת הגדולה בבחירות היא אחת - השיטה הקלוקלת של ריבוי מפלגות סקטוריאליות. ישראל היא מדינה הטרוגנית ודווקא כזאת צריכה מיעוט מפלגות. מספיק לשוק יש אי וודאות ביטחונית הוא לא צריך על הראש גם אי וודאות פוליטית.