רונן מנחם, מנהל מחלקת השקעות ואסטרטגיה, מזרחי-טפחות. כפי שנוכחנו לדעת במשבר העולמי של חמש השנים האחרונות, לכלכלת ישראל יש נקודות חוזקה רבות והן סייעו לה לצלוח בצורה מרשימה את גלי ההדף; בכל זאת, היות ואנו משק קטן, פתוח לחלוטין לתנועות הון וסחר חוץ, אין לצפות שנחמוק לחלוטין מעין הסערה ולא נוכל אף פעם לנוח על זרי הדפנה.
הבחירות שנערכו אתמול ישליכו במישרין על המדיניות התקציבית שתנהג כאן בשנה-שנתיים הבאות ובעקיפין גם על המדיניות המוניטארית: ככל שהראשונה תהייה מרחיבה יותר (בפרט אם ההוצאות תגדלנה הרבה מעבר לכלל שנוסח עבורן), השנייה תהייה מרסנת יותר. גם כך מרחב התמרון של בנק ישראל די מוגבל בהינתן סימני השאלה בשוק הדיור, העלייה המהירה במדד המחירים ליצרן והמעבר המסתמן למדדי מחירים גבוהים יותר ברבע השני של השנה.
על הזיקה העתידית הזו בין הזרוע הפיסקאלית לזרוע המוניטארית דומה שאין אצלנו חולק; תיאום עמדות בין שתי הרשויות יהיה קריטי להתמודדות המשק עם החריגות התקציביות הגדולות. בפרט, חשוב שקולו של נגיד בנק ישראל יישמע היטב במהלכים הבאים.
עם זאת, אני מתרשם שלאחרונה נוצר מצב מעניין בו הזרים רואים אותנו באור מסויג הרבה פחות מאשר האופן בו אנו רואים את עצמנו. חברות דירוג האשראי, לדוגמא, שהקפידו למהר ולהעניש כל מדינה שחששו כי תיקלע לגירעון ממשלתי וחוב ציבורי גבוהים מדי, הביטו בגירעון התקציבי שנרשם אצלנו בשנה שעברה ושידרו מסרי הרגעה. אצלנו, מנגד, שלחו אותות מצוקה, הסבירו כי רוב הגידול בגירעון נבע מצד ההוצאות (גירעון מבני) והדגישו שההכנסות ממיסים היו נמוכות מהמתוכנן על אף התעסוקה הגבוהה במשק.
ובכן, הדברים הם בעיני המתבונן. ביצועי המשק בשנה שעברה אינם מזהירים אם משווים אותם לשנים קודמות, אך הם סבירים בהחלט אם בוחנים אותם כנגד ביצועיהן של רוב המדינות המפותחות, אליהן הצטרפנו אך לפני שנתיים (לארגון OECD). כשלוקחים בחשבון גם את השכונה המדינית – ביטחונית הבעייתית שלנו, אנו מקבלים נקודות זכות נוספות.
המדיניות הכלכלית האחראית שננקטה בישראל בשנים האחרונות מורגשת בברור בשוקי ההון, הכספים ומטבע החוץ. איתנותו המרשימה של השקל כנגד סל המטבעות בשנות המשבר העולמי, חזרתם לאחרונה של תושבי חוץ להצטייד באיגרות חוב של ממשלת ישראל ועוד - משקפים זאת היטב.
דרך אחרת לראות זאת הינה שימוש במדד האומללות, או Misery Index הוותיק, הבוחן בפשטות את מצבם של האזרחים בראי שוק העבודה ויוקר המחיה. חיבור של שיעור הבלתי מועסקים וקצב האינפלציה בישראל נתן תוצאה של 8.4% בסוף השנה שעברה. אם נשווה זאת לתוצאה של גוש האירו (14%: שיעור בלתי מועסקים של 11.8% ואינפלציה של 2.2%) נבין עד כמה הבעיות מעבר לים קשות יותר; זאת ועוד, אצלנו עלה המדד (סימן להרעה) ב-0.5 אחוז בשנה שעברה ואילו בגוש האירו הוא עלה כמעט באחוז שלם.
כעת, לאחר הבחירות ובדרך להקמת ממשלה חדשה בישראל, יעמדו המדינאים למבחן הבוחר הישראלי, אך מדינת ישראל כולה תעמוד למבחן בינ"ל: הקווים המדיניים, החברתיים והכלכליים שתאמץ יהיו תחת מעקב קרוב של המשקיעים הזרים. בפרט, הבחירות הוקדמו על רקע ההידרדרות התקציבית ולכן זה הנושא הראשון והמידי שיצטרך למצוא מענה הולם.
הזרים למדו להעריך אותנו מבחינה כלכלית בשנים האחרונות ואף העמידו בצל את הבעייתיות המדינית-ביטחונית שלנו. לכן, יש לנו הרבה מה להפסיד אם לא ננהג באחריות ולא נציג אופק ברור ומדיניות בת קיימא בשנים הבאות. הנכונות של חברות הדירוג, לדוגמא, להתבונן הצידה בעימותים הצבאיים האחרונים אינה מובנת מאליה והושגה רק הודות לרושם החיובי שהותרנו עד כה בחלקים אחרים של המשוואה.
אך דווקא תחת זכוכית המגדלת הזאת, חשוב שנדע עד כמה רחוק ללכת. נכון, הגירעון התקציבי גבוה וקודם כל יש לבלום את ההידרדרות. אולם, בצל הוויכוח העולמי הניטש היום בין תומכי מדיניות הצנע והצמצומים, כדרך לשיקום וייצוב כלכלי, לבין אלו התובעים תמריצים כלכליים רחבי היקף (וידם על העליונה), צריך להיזהר שמא נפעל להקטנה מהירה מדי של הגירעון.
רבים סבורים היום כי מדיניות הצנע הרחיקה לכת. גם קרן המטבע הבינלאומית הכירה בכך וביפאן הודיעו אך שלשום הממשלה והבנק המרכזי כי לא יהססו להוסיף תמריצים פיסקאליים ומוניטאריים כדי לחלץ את המשק מהקיפאון. ביפאן, כזכור, החוב הציבורי הוא פי 2 ויותר מהתוצר, בעוד אצלנו הוא באזור ה-75%. ראוי שלא נתעלם מהשינוי התפיסתי הזה.
בנק ישראל מעדיף הגדלה של ההוצאות, אם אין ברירה, על פני הגדלת הגירעון. ניתן לראות בכך אות להפנמת כישלון מדיניות הצנע העולמית של השנה-שנתיים האחרונות, אך לדעתי גם שאלת הגדלת הגירעון לא צריכה להישלל על הסף.
אם וכל עוד פני המשק להאטה (כפי שעולה לאחרונה משורה של מדדים כלכליים), מסלול הורדת הגירעון התקציבי צריך להיות מדוד והדרגתי. כל הגדלה של נטל המס שתהייה כרוכה בכך תצטרך להתבצע בזהירות ובמשורה, אחרת עלול שכרו של המשק לצאת בהפסדו.