מיטב בסקירת מאקרו שבועית: הגירעון בתקציב המדינה לשנת 2012 הסתכם בכ-39 מיליארד ש"ח, בהשוואה לשנת 2011 בה הגרעון עמד על 28.6 מיליארד ש"ח. גרעון זה מהווה כ-4.2% מהתוצר המקומי גולמי, המהווה סטייה משמעותית מהיעד המקורי שנקבע לשנה זו 2% מהתוצר וגבוה מ-3.3% מהתוצר שנרשם ב-2011. מדובר בגרעון גבוה, הכפול מהיעד הרשמי לשנה זו ואף גבוה ב-0.3% מאשר הייתה הערכת האוצר בקיץ, בעת העלאת המיסים – התירוץ לחריגה הנוספת הוא תוספת הוצאה של כ-0.3% מהתוצר על המערכה הצבאית "עמוד ענן". הגירעון הממשלתי יכול לנבוע מחוסר בהכנסות, לעומת הצפי, מעודף הוצאות לעומת הצפי, או משניהם יחדיו, כפי שקרה הפעם. עם זאת, לא הייתה סימטריה בחריגות.
בצד ההכנסות, נרשם גירעון של 18.5 מיליארד ש"ח (המהווה, לבדו, כ-2% מהתוצר) בהשוואה לתחזית. הכנסות המדינה ממיסים (ללא אגרות) הסתכמו ב-213.4 מיליארד ש"ח, שהן אגב, עלייה ריאלית של 1.1% לעומת 2011, אך כאמור אינה מספקת. הוצאות משרדי הממשלה בשנת 2012 היו גבוהות ב-7.1% בהשוואה לשנת 2011 והסתכמו ב-238.7 מיליארד ש"ח לעומת 235.7 בתכנון בתקציב המקורי (גידול של 1.3%). שיעור הביצוע של הוצאות משרדי הממשלה היה 101.3%. סך ההוצאות (ללא מתן אשראי, המשמש לקביעת יעד הגירעון) הסתכמו ב-285.6 מיליארד ש"ח. אלו, היו גבוהות ב-2.2 מיליארד ש"ח, לעומת הצפי.
כאמור, הגירעון, ללא מתן אשראי הגיע לכדי 38.9 מיליארד ש"ח. הגירעון השנתי למימון, שזהו הסכום שאותו הממשלה צריכה לגייס, בדרכים שונות, הסתכם בסך של 34.6 מיליארד ש"ח. לצורך מימון הגירעון גויסו בשוק ההון 36.6 מיליארד ש"ח. יתר על כן, מכרה הממשלה קרקעות בסך של 0.9 מיליארד ש"ח. כלומר, בדיעבד יצרה הממשלה הון נוסף של 2.9 מיליארד ש"ח.
בכלי התקשורת נשמעו בשבוע האחרון קולות רבים שלהם דעה מגובשת כיצד הגענו למצב הנוכחי. להערכתנו, זרעי הגירעון נשתלו בחודשי המחאה ב-2011, אשר הגיעו לשיאם עם דוח טרכטנברג. בדוח המליצו החברים להרחיב את מדיניות הרווחה (כדוגמת חינוך חינם מגיל 3). מנגד, הם המליצו לקצץ בתקציב הביטחון. בפועל רק מחצית מטרכטנברג אושרה – צד ההוצאה. מהקיצוצים הנדרשים הם התעלמו לחלוטין. ובאמת כיצד אפשר לקצץ בביטחון כאשר האיום עם איראן נמצא על סדר היום הממשלתי. יתר על כן, המתיחות עם המסתננים בדרום אשר הפכה גם לבעיה ביטחונית אילצה את הממשלה להשלים במהרה את בניית גדר הגבול עם מצרים – עלות בלתי צפויה, שנאמדה בכ-2 מיליארד ש"ח. לכל אלו יש עוד להוסיף את העלאת שכר המינימום ועוד העלאות שכר למגזרים ציבוריים אחרים שאושרה על ידי הממשלה.
אין ספק, כי הכספים הוצאו על כוונות טובות – רווחה וביטחון. עם זאת, לא היה בממשלה אף גורם ובמיוחד שר האוצר וראש הממשלה אשר יחליטו על תעדוף של ההוצאות. הכול נעשה בו-זמנית וללא צמצום ההוצאה במקביל. כלומר, לא נעשו שינויים בסדרי העדיפויות – הכול הפך חשוב. להערכתנו, כאשר ראש הממשלה הבין את חומרת המצב הוא הביא לכדי הקדמת הבחירות. כפי הנראה, זה הרע במיעוטו, שניתן לחשוב עליו.
עם זאת, בעוד ששר האוצר נוהג להשוות את מצבנו הפיסקלי הטוב, לעומת מדינות ה-OECD, היינו גירעון נמוך מאשר אצלן. ראוי לציין כי בעוד שבכל המדינות, בוודאי בחשובות שבהן, נרשם ב-2012 גירעון הנמוך מאשר 2011, בישראל קרה ההיפך. הצרה היא שגירעון הגדל תחת רמת תעסוקה גבוהה במשק הוא פתח לצרה גדולה, במידה ושיעור האבטלה יעלה, כפי שצפוי לקרות במהלך 2013.
המצב הפיסקלי הנוכחי הוא מאוד בעייתי למשק. הוצאות הממשלה עמדו בשנת 2012 על ממוצע חודשי של 23.8 מיליארד ש"ח, כאשר ההכנסות מחודש ספטמבר (שבו הועלה המע"מ) עמדו על 21.2 מיליארד ש"ח בממוצע לחודש. כלומר, פער של כ-30 מיליארד ש"ח. אם ניקח בחשבון כי הוצאות הממשלה יגדלו בשנת 2013 בקצב הגבוה מאשר המיסים, נניח בקצב של 2%, אזי ייווצרו עוד 5 מיליארד ש"ח. כלומר, ייווצר פער של כ-35 מיליארד ש"ח, או כ-3.8% מהתוצר.
מבלי שנכנס לסוגיית הוצאות הממשלה המוגברת, שהיא מעבר לתוואי ההוצאה, המחייבת קיצוץ של ההוצאות בהיקף של כ-15 מיליארד ש"ח. אין ספק, כי קיצוץ בהיקף שכזה לא קל לבצעו ולכן ברור שגם אם הממשלה תבחר לפעול בכיוון אחר, ברור כי הסוגיה הראשונה שהממשלה החדשה תצטרך להתמודד עימה היא רמת גרעון הגבוהה.
בהנחה שבאוצר יהיו מעוניינים לבצע את ההתאמה המינימאלית הנדרשת ולא להגיע ליעד ארוך הטווח של 1% מהתוצר, אזי תידרש התאמה של כ-1% מהתוצר, בכדי להביא את הגירעון לסביבת ה-3.0%. להערכתנו סביר להניח כי נראה הכבדה בנטל המס, במיוחד על רקע תמיכת בנק ישראל בכך ומנגד אי אילו קיצוצים במשרדי הממשלה (כאשר הביטחון הוא החשוד המיידי). יתר על כן, אין להערכתנו לפסול את האפשרות כי באוצר יגדירו לשנת 2013 יעד חדש של 3.5%, אשר יצריך התאמות רכות יותר.