מיטב בסקירה על שוק האג"ח: בדומה לשבוע שעבר, החולשה בשוק האג"ח הממשלתי נמשכה גם השבוע. עם זאת, במנוגד לשבוע שעבר שבו הממשלתיות רשמו הפסדי הון ואיגרות החוב הקונצרניות רשמו עליות שערים נאות, מזג האוויר החורפי של האיגרות הממשלתיות הדביק השבוע את האיגרות הקונצרניות אשר גם הן נטו לירידות שערים. כאמור, האפיק הממשלתי השקלי התנהל השבוע בירידות שערים לכל אורכו, כאשר בחלקו הארוך נרשמו ירידות נרחבות, של עד 0.8%.
במנוגד לשבוע שעבר שבו בחלקים השקליים הקצרים נרשמו רווחי הון, השבוע נרשמו בהם הפסדים, גם אם קלים. כך, הממשלתי השקלי, ה-1026 נסחר בסוף השבוע בתשואה לפדיון של 4.37%, לעומת 4.27%, לפני שבוע. מהלך זה הביא לירידה של 0.8% במחירה של האיגרת. התשואה לפדיון באיגרת לשנתיים עלתה ב-7 נ"ב לכדי 1.89%, תוך שהיא מאבדת 0.1% מערכה.
ייתכן והפסדי ההון נבעו מהערכה כי המחירים של הממשלתיות הם כבר יקרים יתר על כמידה, או כתוצאה מהפיחות שנרשם בימים האחרונים בשער השקל כנגד הדולר. עם זאת, מעניין הוא כי דווקא האג"ח של ממשלת ארה"ב ל-10 שנים רשמה רווחי הון במהלך השבוע, כלומר, נרשמה עליה במרווח התשואה שבין האג"ח הממשלתית השקלית הישראלית לבין זו המקבילה האמריקאית – 11 נ"ב (כאשר מחושבת אג"ח שקלית שלה מח"מ זהה לזו האמריקאית). למעשה, הייתה זו העלייה השבועית הגבוהה ביותר מאז אמצע נובמבר, כלומר, לפני חודשיים, במרווח שבין שתי איגרות החוב.
השינויים במחיריהן של איגרות החוב השקליות הביא לכדי עלייה קלה של 4 נ"ב בשיפוע העקום הממשלתי (מח"מ 10 שנים פחות מח"מ 2 שנים), ל-249 נ"ב. בסיכום שבועי רשם מדד האג"ח הממשלתי השקלי ירידה של 0.2%.
איגרות החוב הממשלתיות הצמודות התנהלו השבוע במגמה מעורבת, כאשר החלקים הקצרים רשמו יציבות והחלקים הארוכים מאבדים עד 0.6% מערכם, לדוגמא, ה-"גליל 5904.
חולשת היתר של האפיק השקלי לעומת הצמוד הביאה לידי כך שציפיות האינפלציה עלו השבוע, במיוחד בחלקים הקצרים (5 נ"ב במח"מ של 2 שנים), אך גם בארוכים (3 נ"ב במח"מ של 10 שנים). לאחר, התפתחות זו עומדות ציפיות האינפלציה ל-2 שנים על 2.07% ול-10 שנים על 2.73%.
למרות העליות הקלות בציפיות האינפלציה, אשר ייתכן והן גם עלו מפאת מזג האוויר הקשה שהביא להתייקרות משמעותית במחירי הירקות, עדיין להערכתנו, ציפיות האינפלציה הן גבוהות למדי ובמיוחד בחלקים הארוכים. לפיכך, ישנה עדיפות לאפיק השקלי על פני הצמוד, במיוחד בחלקים הארוכים. ביחס לחלקים הקצרים, הן אמנם גם גבוהות למדי, אך כאן חשיבות ההחלפה היא פחותה. יתר על כן, אם ניקח בחשבון את העובדה כי מדדי המחירים לצרכן הקרובים צפויים להיות שליליים או אפסיים, אנו מעדיפים חשיפת יתר לאפיק השקלי, על חשבון הצמוד.
על רקע הפסדי ההון שנרשמו במקטע השקלי הארוך והעלייה בפער התשואה מול איגרת החוב של ממשלת ארה"ב, אנו ממליצים להעמיק את החשיפה למקטע, במקביל לירידה בערכו. יתר על כן, אנו מעריכים כי השיפועים של שני העקומים ימשיכו להתכווץ בשנה הקרובה. במיוחד זה השקלי אשר הוא גבוה בכ-69 נ"ב מאשר הצמוד.
חשוב לציין כי איגרות החוב הארוכות, הן השקליות והן הצמודות, אשר הובילו את דירוג התשואות בשנת 2012, הן המאכזבות ביותר מראשית השנה. כך, ה"גליל 5904" איבד 1.3% מראשית השנה, הממשלתי השקלי, ה-"1026" ירד ב-1.9%.
השבוע הצטרף האפיק הקונצרני למגמה השלילית, לאחר רווחים נאים בשבוע הקודם. המדדים הקונצרנים הניבו תשואות דומות למדדים הממשלתיים הרלוונטיים. כך, התל-בונד השקלי הפחית 0.1% ערכו (ירידה של 0.1% נרשמה גם במדד האג"ח הממשלתי השקלי). כמו כן, מדד התל בונד 20) איבד 0.3% בדומה לירידה במדד האג"ח הממשלתי הצמוד. כך, המרווח שבין התל-בונד השקלי לבין הממשלתית המקביל התכווץ רק ב-1 נ"ב, לכדי 112 נ"ב (בהמשך להתכווצות של 7 נ"ב בשבוע שעבר). מנגד, המרווח שבין התל-בונד 20 לממשלתית המקבילה התרחב ב-7 נ"ב, ל-150 נ"ב.
אנו ממשיכים להעדיף חשיפה לאפיק הקונצרני, על פני האפיק הממשלתי, במיוחד בקטע הצמוד. במיוחד בטווח שבין 3 שנים עד 5 שנים (בכפוף לרמת הסיכון של המשקיע).
יתר על כן, על רקע הקשיים באפיק הקונצרני, בעיקר ב-2011 ובמיוחד בדירוגים הנמוכים ישנה, להערכתנו, חשיבות גבוהה לבחירת איגרות, שלא נמצאות במדדים המרכזיים באופן פרטני. למשקיעים הרגישים לסיכון, אנו ממליצים על שילוב שבין איגרות חוב קונצרניות שלהן מח"מ קצר עד בינוני ואיגרות חוב ממשלתיות שקליות שלהן מח"מ בינוני עד ארוך.
בחודש האחרון, היינו עדים לשיפור באפיק הקונצרני. זווית אחת הממחישה את הדבר היא באמצעות מבט על אגרות החוב הקונצרניות הנסחרות בתשואות לפדיון הנמוכות. וכך, במקטע שבו נסחרות איגרות חוב בתשואה לפדיון שבין 4%-0% נרשמה עלייה של 7% במספר האיגרות, לעומת מספרן בסוף חודש נובמבר. במונחי שווי שוק, מדובר בעלייה של כ-6%.
הגורמים אשר הביאו לכך יכולים הם מגוונים ועשויים לנבוע מכך שהפחתת ריבית בנק ישראל ב-25 נ"ב לרמה של 1.75%, הביאה במקביל לירידת תשואות לפדיון באיגרות הקונצרניות. כמו כן, גם למידת האטרקטיביות של אגרות החוב הקונצרניות כפי הנראה הייתה השפעה לכך.