”הכלכלה הישראלית זקוקה ל’ניעור’ על מנת לבלום מגמת הירידה בשיעורי הצמיחה”

הפיתרון שנמצא ל"צוק הפיסקלי" יוצר בעיה חדשה : על מה ידברו עכשיו במדיה הכלכלית ? מה CNBCיעשו עם שעון הספירה לאחור שלהם ? האם שוב התברר שהדיווחים בדבר סוף העולם היו מוקדמים ? כנראה שכן. כפי שכתבנו לאחר הבחירות, הסבירות לאי הגעה להסכם היא נמוכה למדי בשל האינטרסים הרבים אשר מעורבים בעניין. יתרה מכך, הסאגה שליוותה את כל התהליך המחישה את מה שהיה ידוע מראש, שאין מדובר כאן במחלוקת אידיאולוגית – כלכלית, כי אם התנגחות פוליטית גרידא. בסופו של עניין, יוצא ששני הצדדים הסכימו על מספר דברים עקרוניים. ראשית, כבר בתחילת התהליך הייתה הסכמה לפיה שיעורי המס חייבים לעלות, מה שאכן קרה. בנוסף, יש הסכמה על כך שיש לבצע קיצוצים תקציביים ולהקטין את הגרעון ככל שניתן. המחלוקות הן בעיקר על המינונים, לא על המהות. בקיצור, הכל פוליטי. כל צד שואף להראות למצביעיו כי הוא נחוש ואיתן לעמוד על דעתו, לא יותר מזה. המדיה כבר מזהירה אותנו כי ההתנגחויות תמשכנה לקראת ההגעה לדיונים על תקרת החוב בחודש מרץ. למישהו יש ספק שגם אז נהיה עדים לעוד דיונים קדחתניים שיסתיימו בהסכם שייחתם שעה לפני תום המועד האחרון ? די ברור שלא. זו עומדת להיות ההתנהלות בוושינגטון במהלך השנתיים הקרובות, אלא אם כן הדמוקרטים יצליחו לכבוש מחדש את בית הנבחרים של הקונגרס בבחירות הקרובות.

כמה פרשנים כבר הביעו את "אכזבתם" מההסכם בשל העובדה שהוא לא נותן מענה למספר בעיות וכשלים מבניים שקיימים במשק האמריקאי. טוב, לא נחזור שוב על מה שנכתב כמה שורות מעל לגבי הסיטואציה הפוליטית. בהינתן מאזן הכוחות, נראה שזה ההסכם הטוב ביותר שניתן היה להשיג. והוא השיג. ההסכם מנע את הגלישה הוודאית למיתון ואת אבדן המעט אמון שהיה במערכת הפוליטית בארה"ב. מן הסתם, אי הגעה להסכם היה מוביל גם לסיכון של הורדת דירוג על כל המשמעויות של זה. We have been in this movie, and it’s not a nice one. אין בכלל ספק שעל מנת לאפשר למשק האמריקאי לצמוח באופן קבוע ועקבי בעתיד, ארה"ב תצטרך בשלב מסוים להתמודד עם אותן בעיות מבניות דוגמת : העלויות המאמירות של שירותי הבריאות, ירידה ברמת החינוך ותשתיות לקויות. כל עוד אין שליט יחיד בוושינגטון, נצטרך להסתפק בהסכם/ים זמניים שימנעו נפילות מצוקים והרים.

למרות שההסכם אינו נותן מענה ראוי לבעיית הגרעון בטווח הארוך, הרי שלא ניתן להתעלם מכך שהגרעון התקציבי של ארה"ב נמצא כבר בתהליך של קיטון כבר מזה שלוש שנים. בעוד שנקודת השיא נרשמה בשיא המשבר הפיננסי ב 2009, אז הגיע הגרעון לשיעור של 10.1% מהתוצר, הצפי הוא שבשנת 2012 הוא יצטמק ל 7% ובסיומה של שנה זו הוא עתיד להצטמצם לשיעור של בין 5.5% ל 6%. למרות כל זה, אנו לא סבורים שתשואות האג"ח הממשלתי בארה"ב יעלו כתוצאה מכך. קביעתו של ברננקי לגבי הפרמטרים הכלכליים הנדרשים בטרם יעלה ריבית ימשיכו לגרום לתשואות האג"חים להיסחר בטווח מחירים צר. עליית התשואות הקלה שנרשמה עם חתימת ההסכם אינה לפי שעה יותר מאשר תנודה קלה בתוך הטווח. במקביל, אנו סבורים שגם שוק המניות בארה"ב ימשיך ליהנות מסנטימנט חיובי, הן בשל הסרת אלמנט האי ודאות והן בשל הציפייה להמשך שיפור בכלכלה. על כן, המניות בשוק האמריקאי ימשיך להוות את החלק העיקרי בתיק המניות שלנו.

לעומת ארה"ב, ישראל אינה עומדת בפני צוק פיסקלי. אלא שהכלכלה הישראלית זקוקה ל"ניעור" על מנת לבלום מגמת הירידה בשיעורי הצמיחה. לפני שכמנהג הישראלים נתחיל לבכות את מר גורלו של המשק הישראלי, מן הראוי להעמיד דברים בפרופורציה הנכונה. ישראל אינה נמצאת בפני משבר, מיתון או כל רעה אחרת. המשק צומח, והוא ימשיך לצמוח גם בשנה הבאה בשיעורים שגורמים לרוב מדינות המערב לקנא בנו. אלא שלצד המחמאות הראויות (והן ראויות!!!), דומה שהנושא שמעיק על השווקים בעת האחרונה יותר מכל נושא אחר הוא התמודדותה של הממשלה עם הגרעון התקציבי. השאלה המרכזית שעולה היום היא האם הממשלה תצליח לקצץ וכיצד הדבר ישפיע על המשק שלנו. נענה בקצרה : גם קיצוץ של 15 מיליארד ₪ אינו צריך להוות מכשול שלא ניתן לעבור אותו. כמו בכל עסק, השאלה היא כיצד הוא ינוהל.

מה תהיה הקצאת המשאבים והאם הממשלה תהיה אמיצה מספיק כדי לבצע רפורמות אמיתיות ? דירוגה של ישראל לא יפגע אפילו והגרעון יעלה על התחזית, כל עוד חברות הדירוג ישתכנעו שהחריגה היא זמנית ומהווה חלק מפעילות אנטי מחזורית. בתקופה שבה יחסי החוב – תוצר בעולם מעפילים לגבהים חסרי תקדים, אין מניעה בהגדלת הגרעון כל עוד התמורה מוקצית לטובת מקורות מחוללי צמיחה.

אנו סבורים שתשואות האג"ח לא תעלינה במידה והשוק ישתכנע באפקטיביות של צעדי הממשלה. השוק ימתין בסבלנות עד חודש מרץ לערך על מנת לקבל תשובות. עד אז, אנו סבורים שהריבית הנמוכה והאינפלציה המתונה יתמכו בעקום התשואות. לאחר מכן, תהיה זו אחריותו של משרד האוצר לספק לשוק משענת רחבה.

לאור זאת, אנו שומרים עדיין על מח"מ של כחמש שנים בתיק השקלי ומח"מ של קרוב לשבע שנים בתיק הצמוד.