משה שלום: השוק האמריקאי הגיב בעלייה של כ-5% ל"פשרה" על הצוק הפיסקאלי. "פשרה" אשר העלתה לחלק קטן מן האוכלוסייה את המיסים, ודחתה לחודשיים את כלהקיצוצים. חלק מן העלייה הייתה לפני שהאירוע קרה (ביום שני), וחלק לאחר מעשה. בסופו של דבר, ה"פשרה" הוכחה כאחת ממלכודות הדובים היפה בהיסטוריה, בהיסטוריה הקרובה של שוק ההון.
ומה בכך? למה זה אמור לעניין אותנו? כי, שוב, אנו עדים להתגשמות אחת מן האקסיומות החשובות בזירה הזו: אם משהו לא יכול לקרות, הוא לא יקרה. מתיחת הגומי הייתה ארוכה, ומייגעת, אבל היה ברור שאף צד במאבק לא רצה לקחת על עצמו את הנזק שהיה נגרם באופן כה מיידי לכלכלה, ולמעמד הביניים. פוליטיקאים.
זו הייתה ההנחה הרווחת במשך חודשים, וזו כמובן התגלה כנכון, בדקה ה-90 של התהליך. ומה למשל עוד לפנינו שהוא בלתי נמנע? עליית תקרת החוב? הישארות הריבית באזור ה-0 במשך שנים רבות? קיצוץ מאסיבי של התוכניות הסוציאליות? כל אלו נחשבים כדברים ש"חייבים" לקרות, אחרת, ארה"ב נכנסת לבעיה מערכתית (Systemic Problem).
וכך, נוכל לומר לעצמנו: כאשר משהו מן הדברים ש"חייבים לקרות" לא קורה, זהו הסימן של תחילת השלב הבא במשבר הגדול המתגלגל הזה. מי שחושב שתרגילי הדחייה הבלתי נגמרים, בכל המדינות המפותחות, יביאו ל-"סוף טוב", משלה את עצמו בגדול, כמובן.
בינתיים, המגמה (תנועת המחיר), וההבנה שלפנינו כוחות גדולים, וחזקים, המצליחים בינתיים לעצור את הסחף השלילי, הם הגורמים שצריכים להנחות אותנו לקבל את ההנחה שכל דבר המוגדר כ"חייב לקרות", יקרה. על כך הייתה בנויה התחזית שלי, מלפני כמה חודשים, על "ראלי סוף שנה".