משה שלום, ראש מחלקת המחקר של FXCM ישראל: סטנלי פישר הוריד את הריבית, באופן מפתיע, והנה, היום, הוא בא, ומעל גלי המדיה השונים, הוא מזהיר אותנו על גידול ה"חור התקציבי" לכיוון ה-25 מיליארד שקל (היום הוא בעומק של 15 בלבד). כמו כן, ובניגוד לפוליטיקאים המבטיחים לנו שלא יהיו מיסים חדשים, הוא דווקא מנבא תסריט בו המיסים אכן יעלו. למה הקדרות הזו אצל נגיד הבנק המרכזי שלנו? האם הוא יודע משהו שאיננו יודעים על הכלכלה הישראלית, או שהוא מחזיק כדור בדולח קצת יותר שקוף משלנו?
לדעתי, מה שעומד על הפרק הוא שילוב של אמביציה אישית, ועשיית טוב, כפי שהוא רואה את אותו "טוב". כאשר שני דברים כאלו מכוונים לאותו כיוון, אצל קובע מדיניות, אנו רואים את אותו קובע מדיניות מפרסם את דעותיו בחוזקה, בכול מדיה אפשרית.
אמביציות אישיות? אינני מתכוון לכך שהוא מקווה לכיסא, זה או אחר, בארץ או בחו"ל, באופן ספציפי. שאיפה כזו הייתה קיימת, כאשר הוא התחרה על כיסאו של שטראוס-כהן, כראש קרן המטבע הבינלאומית, כאשר זה נתפס עם המכנסיים למטה. הכוונה לשמירה על שמו הטוב, כנגיד, שעשה עד כה את כל מה שנכון. בעיניו, הוא שמר כל הדרך על עצמאות מחשבתית, מול הכוחות הכלכליים האחרים, בעיקר באוצר.
דרך אגב, את ההצלחה של שמירת ישראל קצת מעל השפעות המשבר הכלכלי העולמי, כולם רוצים. לדעתי, מגיע רוב הקרדיט על כך לנגיד שלנו, ולא לחבורה הממונה באוצר, אשר יותר הגיבה באיחור, מאשר יזמה מהלכים. למי שאינו מסכים איתי, אני מציע ללכת ולבדוק כותרות עיתונים כלכליים של סוף 2008, תחילה, ואמצע 2009.
סטנלי פישר כנראה לא יישאר איתנו עוד הרבה שנים, ולכן חשוב לו לשמור על תפקיד האידיאולוג משיקגו. עדיף לו עכשיו מאשר כל דבר אחר, להראות שהוא הנביא שליד המלך. ולמה ציינתי גם "עשיית טוב"? כי הוא באמת מאמין שהלחצים החברתיים, אחרי הבחירות, יימנעו מן הממשלה הבאה מלנקוט בצעדי ריסון רצויים על פי תפיסתו. אזהרותיו, והורדת הריבית, הם הסימנים לשכנוע העצמי שלו בכך.
פעם שאלנו את עצמנו אם ראש הממשלה ימשיך לתת לסטנלי פישר את הגיבוי המוחלט לעשות את מה שהוא רוצה. עכשיו, כאשר מעמדו הוא כה איתן כ"מבוגר האחראי הכלכלי", נראה שיש צורך שסטנלי ייתן גיבוי לביבי.