דש בסקירה שבועית, שואלים: פיזור לחו"ל – האם עדיין כדאי? בתקופה האחרונה המניות בישראל סגרו חלקית את הפער, שעמד לרעתם, אל מול השווקים בחו"ל. שאלת מידת ההטיה הרצויה של תיק ההשקעות לחו"ל התעוררה שוב, לאחר שביצועי השווקים בישראל מתחילת שנת 2011 הכריעו בעד הפיזור. שאלה זו כוללת היבטים רבים ומתייחסת לפרמטרים כלכליים, גיאופוליטיים ואחרים. מבלי לגעת במכלול השיקולים, נציין שלערכתנו הביצועים העודפים שהשיגו השווקים בישראל לעומת חו"ל בעבר לא בהכרח יחזרו על עצמם, לפחות לא באותה עוצמה. הסיבה הראשונה קשורה לעלייה פרמננטית שחלה בסיכון הגיאופוליטי. אולם, השינוי היותר משמעותי חל באחד הגורמים שהובילו את הביצועיים היחסיים של השווקים בישראל לעומת העולם בעשור האחרון.
על פי הנתונים של ה-OECD, בשנים 2002-2007 פערי התוצר בישראל (הפער בין התוצר הפוטנציאלי לתוצר בפועל) היו הגדולים ביותר ביחס למרבית המדינות המתפתחות והמפותחות. הפערים נוצרו בזמן המשבר של תחילת שנות האלפיים, ממנו נפגעה ישראל יותר מהמדינות האחרות, ונסגרו לקראת המשבר של שנת 2008, תוך צמיחה כלכלית מהירה, ביצועים עודפים של שוק המניות והתחזקות חדה של השקל.
לעומת זאת, אחרי המשבר האחרון, התוצר בישראל צמח אף מעבר לתוצר הפוטנציאלי בזכות איתנותו של המשק (על פי המדידות של בנק ישראל, קרוב לתוצר הפוטנציאלי), כאשר בשאר העולם דווקא נוצרו פערי תוצר. המשך התאוששות כלכלית בעולם תאפשר למדינות היוצאות מהמשבר להגיע לצמיחה מואצת תוך סגירת פערי התוצר. אם ישראל תתקשה לצמוח מעבר לקצב צמיחה בר קיימא של כ-3.5%, מצב זה יקשה על אפיקי ההשקעה בישראל לחזור על "ההישג" של העשור הקודם. מצב זה תומך בהמשך פיזור של תיק ההשקעות לחו"ל.