יחס השכר הגולמי בין נשים לגברים בישראל הוא 64 אחוזים; במדינות העולם (128 מדינות), בממוצע 50 אחוזים; ובמדינות ה- OECD (שלושים ואחת מדינות, כולל ישראל), בממוצע 59 אחוזים. זאת על פי בסיס נתונים בין-לאומיים של שכר הברוטו לשנים 2004 עד 2006. נציין כי נמצאה שונות גדולה בין מדינות OECD: סטיית התקן של פערי השכר בין גברים לנשים היא 10 אחוזים.
ככל שגיל הנישואין של נשים גבוה יותר יחס השכר בין נשים לגברים גבוה יותר, וככל שממוצע שעות העבודה לשבוע למועסק גבוה יותר יחס השכר בין נשים לגברים נמוך יותר. לעומת זאת לא נמצא קשר סטטיסטי בין פער השכר בין גברים לנשים לבין: גודל האוכלוסייה, התוצר הגולמי, התוצר לנפש, שיעור הסחר מהתוצר, שיעור הצמיחה הממוצע בשנים האחרונות, גובה שכר המינימום, שיעור התעסוקה של גברים, שיעור הנשים המועסקות במשרה חלקית ביחס לכל המועסקות, ממוצע שנות ההשכלה של גברים, שיעור פריון הילודה למשפחה והשנה שבה ניתנו לנשים זכויות לבחור.
כדי להסביר את הגורמים לפערי השכר בין נשים לגברים במדינות השונות נבנו שני משתנים נפרדים: משתנה אחד הוא "תרבותי" - מכיל את פריון הילודה הממוצע למשפחה, גיל הנישואין הממוצע של אישה בנישואיה הראשונים, המסורתיות של כל מדינה (משתנה דמי המקבל ערך אחת במדינות עם רוב קתולי, וכן בישראל, יפן וקוריאה. גרמניה, שבה יש איזון בין שיעור הקתולים לשיעור הפרוטסטנטים, קיבלה ערך 0.5), שיעור הנשים בפרלמנט, וקו הרוחב של המדינה (משתנה גיאוגרפי המייצג ערכים תרבותיים המבדילים, למשל, את מדינות צפון אירופה מדרומה); המשתנה השני תוצרים מורכב ממאפיינים של שוק העבודה, ומכיל את ממוצע שנות ההשכלה של הנשים, ההבדל בין נשים לגברים בשנות ההשכלה, שיעור התעסוקה של נשים, ההבדל בין נשים לגברים בשיעורי התעסוקה וממוצע שעות העבודה השבועיות למועסק. לשני המשתנים האלה נוספו משתני מדיניות שונים, כאשר רק גובה שכר המינימום נמצא מתואם חיובית ובאופן עמיד עם המשתנה המוסבר.