מחלקת המחקר של FXCM ישראל: הפיחות החד של הדולר בעולם התבטא היטב גם בדולר-שקל. הצמד צנח בתחילת השבוע לרמת התמיכה המשמעותית באזור 3.88 ושם קבע תחתית זמנית והתייצב. בניגוד לשבועות קודמים, שבהם בעיקר חולשתו של השקל הניעה את הצמד, אנו עדים בספטמבר לקורלציה הדוקה מאוד בין המסחר העולמי בדולר לבין המסחר המקומי בדולר-שקל. לאור התנועות החדות של הדולר בעולם, קורלציה זו צפויה להישמר. אין כרגע גורמים מקומיים שעשויים להטות את הכף לטובת הדולר, כפי שהיה בתקופה שאיומי מתקפה באיראן וחולשת המשק הישראלי תפסו את הכותרות. עוד מוקדם לשער השערות, אבל מעניין יהיה לראות האם בנק ישראל יחזור וידבר על רכישת דולרים במידה ומגמת הפיחות בערכו של המטבע האמריקני תימשך.
המגמה של הדולר-שקל כעת היא במובהק כלפי מטה ובתנאים הנוכחיים לא צפוי שינוי כיוון. הצמד צפוי לעשות את דרכו לעבר היעד הבא באזור 3.85-3.86. כמובן שלאור חדות המהלך, צפויים בדרך בלימות ותיקונים, אבל הכיוון הוא דרומה.
השווקים ממשיכים לחגוג את מאמצי ההרחבה הכמותית המשולבים, כאשר אתמול גם הבנק של יפן תרם את תרומתו למבול ה-QE העולמי והודיע על הרחבה נוספת בתוכנית רכישת הנכסים שלו. כל זה אינו מקרי, אלא נראה כמהלך מתואם של הבנקים המרכזיים ברחבי העולם. ההרחבה הכמותית הכמעט בלתי מוגבלת הזו נתנה דחיפה גדולה לנכסים המסוכנים בשוק, ובעיקר המניות. מדד ה-S&P 500 נסחר ברמתו הגבוהה ביותר מאז דצמבר 2007, רגע לפני קריסת השווקים דאז. ואולם, לאחר הראלי הממושך, המדדים מצויים כבר ברמות של קניית-יתר וגבוהים הסיכויים שנראה בלימה בעליות השערים ואולי אף נסיגה מסוימת לאחור.
המהלך של הבנק הפדראלי בשבוע שעבר לא רק שהגביר את אהבת הסיכון ואת התיאבון של המשקיעים לנכסים המסוכנים, אלא גם העמיד שוב את הדולר במגננה, כמו בימים של ה-QE2, שבהם חווה הדולר פיחות חד אל מול כמעט כל המטבעות בעולם והביא לתסיסה בשוק המט"ח העולמי. אז דיברו על "מלחמת מטבעות", וגם היום מתחילים להישמע קולות באותה רוח. כל מדינה רוצה למנוע פיחות חד של המטבע שלה אל מול הדולר ופגיעה אפשרית בייצוא. אם נראה את המשך הפיחות (ועוד מוקדם לקבוע שכך יהיה), אזי הדיבורים על "מלחמת מטבעות" יילכו ויגברו, ועימם איומים של בנקים מרכזיים בהתערבויות, מה שעשוי להזניק את התנודתיות בשוק המט"ח.
אולם בינתיים, הטרייד המובהק בשוק המט"ח הוא על התחזקות האירו אל מול הדולר, כאשר מצד אחד תוכניתו הכמותית של ה-ECB חיזקה את אמון המשקיעים בשרידותו של האירו, ומנגד, תוכניתו הכמותית של הבנק הפדראלי צפויה להגדיל את היצע הדולר בשוק ולהביא לפיחות בערכו.