משה שלום: במכתבו האחרון למשקיעים, מכריז ביל גרוס (ראש PIMCO) על סיום עידן המניות. לא אחזור כאן על דבריו, כי אני חושב שקריאת הדברים עצמם חשובה, ושווה את המאמץ. אנסה להוסיף מבט קצת אחר על הדברים, ואולי ייחודי. אם וכאשר הכלכלה העולמית אכן תתנהל ב"נורמאליות חדשה" שבה התוצר הממוצע יהיה נמוך מאוד, לא רק המניות יסבלו מכך.
עולמנו הכלכלי מאז המהפכה התעשייתית בנויה על צמיחה, ועוד צמיחה. עולם ללא צמיחה, איננו רק עולם שבו אנו מרוויחים פחות על ההשקעות (המסוכנות, או הפחות מסוכנות), אלא גם עולם שבו הרווחיות היורדת גורמת לפחות רצון ליזום, לפחות דרישה להתרחבות בכוח אדם, ובכלל לסוג של חברה בה עיקר התעסוקה היא בהישרדות ולא בהתקדמות.
זאת כאשר הכול מתנהל על מי מנוחות יחסיים, ולא קורה אסון גדול פתאומי, או מתמשך, בעולם הפיננסי והכלכלי. הטיעונים החזקים שמביא ביל גרוס מתייחסים בעיקר לציבור האמריקאי, אבל קשה לי לראות את אמריקה מתנהלת כך לבדה. אם זה יהיה כך שם, או בעולם המפותח, זה יקרה למעשה בכול העולם, וכך נרד בכול העולם מדרגה בהתפתחות האנושית.
זה לא אומר כמובן שלא יכולים להיות פריצות דרך בנקודות ייחודיות כמו אנרגיה, ביוטכנולוגיה, או אחרות, אבל הכלל יהיה מצב פאסיבי הרבה יותר מן המצב שהיינו רגילים אליו, עד תחילת המילניום החדש. ואם נראה את בעיית החוב הופכת מבעיה זוחלת לבעיה אקוטית, אז נראה את השילוב בין שני הזרמים האלה בשינויים חברתיים יותר אלימים ממה שהורגלנו עד כה.
הבה נהייה אופטימיים, ונקווה שהוא טועה, ושברננקי, דראגי, ודומיהם באמת מחזיקים "נשק יום הדין" שיכול לחלץ אותנו מצרה זו.