משה שלום, ראש מחלקת המחקר של FXCM ישראל: האווירה הרגועה, יחסית, שבה אנו שוחים כרגע בשווקים הפיננסיים, מאפשרת לחבוש את כובע הניתוח הארוך טווח יותר, ובכלל לעוף קצת מעלה, ולהתבונן ממבט הציפור על כל המערכת. וכך, בדאייה מעל משבר החוב, התחוור לי משהו שלא חידדתי אותו מספיק לאור השנים שאני סוקר את העניין המתמשך הזה.
הרי ציינתי אינסוף פעמים, שמה שהעולם המפותח עובר הוא בעיית אשראי, או ליתר דיוק בעיית סיום המחזור של צמיחה על בסיס אשראי. מחזור זה, אשר החל בשנות השבעים של המאה הקודמת, מומן כולו מן היכולת של המערכת הממשלתית-בנקאית-פיננסית-מוסדית להנפיק כסף יש מאין, ללא מגבלה. שבירת הקשר בין הזהב והדולר, על ידי ניקסון, הייתה הטריגר, ונקודת ההתחלה המוסכמת על הכול, לתהליך זה.
כמובן שעד 2000 ראינו רק את הטוב שבכך. מ-2000 ועד 2007 גם לא הייתה סיבה מיוחדת להטיל ספק באמינות המערכת המוניטארית (בנק מרכזי) או הפיסקאלית (אוצר), וזאת עם כל המשברים, שהכלכלה העולמית עברה עד אותה תקופה. 2008 הייתה שנת פתיחת העניים, ועד עכשיו הן נפתחות לרווחה יותר ויותר, ככל שהיקפי ה"חריגה" מן הנורמה מבוצעות על ידי שני המרכזים הכלכליים שהזכרתי.
אבל מה התחדד לי עתה? ממבט מרוחק קצת יותר? שבעצם אנחנו נמצאים עדיין בשלב העולה בהר האשראי, וזאת למרות התחושה של מיתון, האטה, ואפילו שפל של ממש (יוון, פורטוגל) במדינות השונות של הזירה המפותחת.
החוב (הצד המאיים של גידול האשראי הכולל) אינו מפסיק לגדול באירופה, בארה"ב, וביפן. בשלושת הזירות האלה, עקומות סך בסיס הכסף, בתוספת מאזני הבנקים המרכזיים, מרקיעות שחקים. מי שיראה את העקומה האמריקאית, יקבל מושג די ברור לשלב קיצוני (ורוב הזמן סופי...) של מגמה. דוגמא ציורית לתופעה כזו אחרונה: ראו מה קרה לשקל כאשר הוא הגיע ל-4.1.
בשלושת המקרים, עוד לא הגענו עדיין לשלב ההססנות, בחלק העליון של הגרפים האלה! וזו ההתגלות המפחידה: למרות כל מה שעברנו מאז 2008, העולם המפותח עדיין לא הגיע למצב של שיא בהרחבת האשראי-חוב! זה עוד לפנינו.
ד.א אינני מנסה להפחיד כאן, או להיות פסימי יתר על המידה, אלא רק להאיר נקודה שיכולה לגרום למחשבה. צריך כמובן להמשיך להשקיע, ולסחור, על פי המגמה, והשיטה שמניבה לכם רווחים. העניין הוא שככל שהזמן עובר אנו מתרגלים ל"חריג", והופכים אותו לנורמה. שורות אלו הן ניסיון קטן להבהיר שזה לא כך.