פסגות: נתוני שוק העבודה מגבירים באופן טבעי את ההערכות כי הפד יציג בקרוב תוכנית הרחבה חדשה על מנת לתמרץ את המשק. ביום חמישי הקרוב ינאם יו"ר הפד, ברננקי, בפני הקונגרס והמשקיעים יחפשו בנאומו רמז לתוכנית החדשה. בפני הפד עומדות כיום מספר אפשריות, כולן בעייתיות.
הרחבה כמותית נוספת (QE3) – הגדלת מאזן הפד על מנת לרכוש אג"ח בשוק וללחוץ לירידת התשואות. נראית לנו בסבירות נמוכה גם כי התשואות כבר בשפל היסטורי, גם כי בפעם הקודמת התשואות דווקא עלו בעקבות ההרחבה (בעקבות עלייה בציפיות האינפלציוניות) ובעיקר בגלל שהרחבה כמותית נועדה להילחם בחששות מדפלציה. כיום אינפלציית הליבה בארה"ב גבוהה ועומדת על 2.3%, מעל היעד של הפד (2%).
המשך ה-Operation Twist (OT2) – רכישות אג"ח ארוכות ומכירה של אג"ח קצרות. בשיטה זו הפד לא מגדיל את המאזן שלו ולכן מונע עלייה של הציפיות האינפלציוניות. החסרונות: ראשית, לא נותרו לפד עוד הרבה אג"ח קצרות למכור. ע"פ נתוני הפד היקף האג"ח לטווחים של 5-1 שנים ירד מאז ספטמבר 2011 מ-850 מיליארד דולר ל-590 מיליארד בלבד. לכן הארכת התוכנית מוגבלת בזמן. שנית, בעקבות התוכנית, מח"מ האג"ח הממשלתי של הפד הוארך מ-75 חודשים ל-110 חודשים. הארכת המח"מ מגבירה את הסיכון של תיק האג"ח של הפד ומגבילה אותו במידה וירצה להעלות ריבית. שלישית, מה חשובים כל ההסברים המלומדים? התשואות כל כך נמוכות שכנראה גובה הריבית היא לא הבעיה של ארה"ב.
רכישות של נכסים אחרים – הפד יכול להודיע כי יחל לרכוש נכסים אחרים כמו ניירות מסחריים, אג"ח קונצרניות, ואף מניות. החיסרון הוא שצעד כזה דורש שינוי של הגדרות המנדט של הפד ויגרור ביקורות אדירות מצד הפוליטיקאים (בעיקר הרפובליקנים) שגם כך מבקרים את מדיניות ה"הדפס כפי יכולתך" של הפד.