נגיד בנק ישראל קובע כי בפני ישראל עומדים שני אתגרים כלכליים: שימור והאצת קצב הצמיחה של המשק וצימצים פערים חברתיים וכלכליים. בדברים שנשא היום בבית הנשיא בטקס קבלת המינוי לתקופת נגידות נוספת הוא אמר:
הנתונים האחרונים מאשרים את עוצמת ההתאוששות של כלכלת ישראל. הצלחה זוּ, מבוססת על שני גורמים מרכזיים: מדיניות כלכלית נכונה ומגזר פרטי תוסס וחדשני. המסגרת הכלכלית משלבת את הגישה הבסיסית של השתלבות הכלכלה הישראלית בכלכלה העולמית – לאור העובדה שכלכלה קטנה ופתוחה כמו שלנו לא יכולה להצליח לבדה – עם הבנה של הצורך לקיים מסגרת מקרו-כלכלית איתנה. זאת, באמצעות משמעת פיסקלית ומדיניות מוניטרית הַחוֹתֶרֶת, בעיקר, לשימור יציבות המחירים, כלומר לשימור כוח הקנייה של השקל. בנוגע למשמעת התקציבית, ברצוני לשבח את שרי האוצר והצוות המקצועי באוצר, על כך שהם שוֹקְדִים תמיד על גיבוש ושמירה על תקציבים אחראיים ועל מאמציהם החיוניים לפיתוחה המוצלח של הכלכלה הישראלית.
המגזר הפרטי היה מנוע הצמיחה של הכלכלה בעשרים וחמש השנים האחרונות, והצלחתן של החדשנות והיזמות בישראל היא מקור לקנאה במדינות רבות. המגזר הפרטי לא זקוק להרבה מהממשלה כדי להצליח – הוא בעיקר זקוק לתשתית כלכלית ברורה וצפויה, התומכת בכלכלת השוק שבה הוא פועל, וּלֵמַעָרֶכֶת תמריצים שמעודדת את היזמים ואנשי המקצוע החיוניים לעבוד ולהשקיע בישראל.
תשומת לב רבה ניתנה בשבועות האחרונים לשכר הגבוה בחלקים מסוימים במגזר הפרטי. נראה שחבילות שכר מסוימות במגזרים מסוימים, בין היתר במגזר הבנקאי, אכן גְבוֹהוֹת מִדָי. אולם, עלינו לנהוג בזהירות רבה בהתמודדות עם בעיה זאת, שהרי קל מאוד להגזים ולגרום נזק חמור לכלכלה הישראלית. המפקח על הבנקים הוציא הנחיות לבנקים בנושא הַתִגְמוּל והוא בוחן מקרוב את יישומן, ואת הצורך באמצעים נוספים לטיפול בסוגיית שכר הבכירים במגזר הבנקאי. ולגבי השכר בֵּשְאַר החברות הציבוריות, צריך למצוא את הדרך להגביר את הפיקוח של הדירקטוריונים על תִגְמוּל המנהלים.
ההצלחה הכלכלית שלנו מֵהָוָוה בסיס לקבלתנו האפשרית בהמשך השנה לארגון של המדינות המפותחות, ה-OECD. הישגים אלה חיוניים לא רק לרווחה הכלכלית של אזרחי ישראל, אלא גם לקיומה של מדינת ישראל, המדינה היהודית, והתקווה בת שנות אלפיים. בטווח הארוך, חיוני כי נצליח מבחינה כלכלית לא פחות מאשר חיוני כי נגן על עצמנו מבחינה ביטחונית. שני גורמים אלה – הכלכלי והביטחוני – קשורים זה בזה באופן מורכב מדי מכדי שנוכל לדון בו היום.
מתיאור הצלחתנו הכלכלית לא ניתן להסיק כי הכל תקין בכלכלה ובחברה בישראל. דברים רבים אינם כָּשוּרָה, ואנו עומדים בפני אתגרים רבים. האתגר הראשון העומד בפני בנק ישראל הוא יישום חוק בנק ישראל החדש, שאושר לאחרונה על-ידי הכנסת. החוק נוֹעָד להגן על עצמאותו של בנק ישראל, כחלק ממסגרת עבודה שתעשה מהפכה בתהליכי קבלת ההחלטות בבנק, ותגביר את השקיפות והדיווחיות בפני הכנסת, הממשלה והציבור. בחמש השנים האחרונות עברנו דרך ארוכה בהגברת השקיפות, בין היתר באמצעות פרסום הפרוטוקולים של דיוני הריבית. בנוסף, החוק מגדיר בצורה ברורה את יעדי המדיניות ותחומי האחריות של בנק ישראל, ומבהיר את קשרי העבודה בין משרד האוצר ובנק ישראל בתחומים שבהם עבודתם מֵשִיקָה.
החוק החדש מגביל באופן ניכר את כוחו של הנגיד. כָּיוֹם, ובמשך חמישים ושש השנים האחרונות, הנגיד לבדו קיבל את החלטות המדיניות והניהול של הבנק. לפי החוק החדש, החלטות המדיניות המוניטרית יִיקָבְעוּ על ידי ועדה מוניטרית, שבה שישה חברים, שלושה מהם חיצוניים, כאשר הנגיד משמש כיושב ראש, בעל זכות הצבעה כפולה במקרה של שוויון קולות. ההחלטות המינהליות החשובות יִדְרֵשוּ אישור של המועצה המינהלית, שבה שבעה חברים, חמישה מהם חיצוניים, כאשר אחד מהם ימונה כיושב ראש.
מדוע הצענו את ההסדרים החדשים הללו? מכיוון שמהניסיון המצטבר וגם ממחקרים עולה, כי בממוצע, ועדות מקבלות החלטות טובות יותר מאדם יחיד. כדי שזה יקרה, חבריהן של שתי הוועדות צריכים להיבחר בהתאם ליֵכוֹלוֹתֶיהֶם המקצועיות, ובשום אופן לא על בסיס פוליטי. תהליך המינוי המתואר בחוק החדש לבחירת חברי שתי הוועדות נועד למנוע מגורמים פוליטיים להשפיע על בחירת חברי הוועדות. בנוסף, איני מצפה ואיני רוצה שחברי הוועדות, אלה מהבנק ואלה החיצוניים, יצביעו כחלק משני גושים – החיצוניים מול הפנימיים. כל חבר צריך ליישם את כושר השיפוט המקצועי העצמאי שלו בנושאים העומדים על הפרק, ולהצביע בהתאם.
המשימה החשובה ביותר שעומדת בפני בנק ישראל בשנים הקרובות, שאיננה קשורה במדיניות, היא לגרום למערכת החדשה הזו בבנק ישראל לפעול באפקטיביות לטובת כלכלת ישראל ואזרחיה. זה לא יהיה קל. אנו יודעים כי מה שנעשה כעת יבסס את תהליכי קבלת ההחלטות בבנק עד שיעבור חוק בנק ישראל הבא, מָתַישֵהוּ בסביבות 2066. לכן כדאי שנעשה את העבודה שלנו כמו שצריך.
החוק החדש מחייב את בנק ישראל להשיג, בצורה הטובה ביותר האפשרית, את היעדים של הַמְדִינִיוּת המוניטרית שנקבעו בחוק: ראשית, שמירה על יציבות מחירים; שנית, תמיכה ביעדים אחרים של המדיניות הכלכלית הממשלתית – בפרט צמיחה, תעסוקה וצמצום הפערים החברתיים, כל עוד אלה אינם מתנגשים ביציבות המחירים על פני זמן; ושלישית, תמיכה ביציבות של המערכת הפיננסית.
כחלק מיישום החוק החדש, נִידָרֵש ללמוד את הלקחים של המשבר הגלובלי, המיתון הגדול. בין הלקחים החשובים ביותר נמצאים אלו שלמדנו אודות המבנה והרגולציה של המערכת הפיננסית. המפקח על הבנקים עוקב בֵּקָפְּדַנוֹת אחר הרפורמות הרגולטוריות בתחום הממשל התאגידי וניהול הסיכונים, שהציעו מועצת היציבות הפיננסית (ה-FSB) שהוקמה זה עתה, ו-ועדת באזל. כאשר הרפורמות הללו רלבנטיות, המפקח מתאים אותן ומחייב את יישומן במערכת הבנקאות הישראלית. בנוסף, אנחנו לומדים את הנושא החדש שנקרא macroprudential surveillance – כלומר פיקוח על מגמות וקשרים בשווקים ברמה מַעָרַכְתִית שמאיימים על היציבות הפיננסית - ושוקלים איך לפעול כדי לטפל באיומים אלו.
בנוסף, נצטרך לבחון שוב את המערכת הכוללת לפיקוח על המגזר הפיננסי בישראל. המערכת הפיננסית שלנו יצאה מהמשבר במצב טוב יחסית, אולם המשבר חשף כמה חולשות שיש לתקן.
האתגרים הנוספים שעליהם ברצוני לדבר, כוללים את אלה העומדים בפני הכלכלה והחברה, אך נמצאים מחוץ לאחריותו הישירה של בנק ישראל, ואני אתייחס אליהם מתוקף תפקידי כיועץ הכלכלי לממשלה. רבים מנושאים אלה נוּתְחוּ בדו"ח השנתי של בנק ישראל ל-2009, שפורסם לאחרונה.
בקווים כלליים, שני האתגרים הכלכליים העומדים בפנינו הם שימור ואף האצת קצב הצמיחה של הכלכלה, והַפְחָתַת העוני והפערים החברתיים. שני יעדים אלה קשורים באופן הדוק, מכיוון שהדרך החשובה ביותר להפחית עוני מוחלט היא באמצעות צמיחה כלכלית בת קיימא, גם אם בטווח הקצר יכולה להיות תחלופה בין צמיחה וסגירת פערים.
הממשלה כבר הכריזה על תוכניות שאפתניות של פרויקטים בתשתיות – במיוחד בתחבורה – שהיישום שלהם יתחיל בעתיד הקרוב. פרויקטים אלה – בתחומי המים, החשמל, והנמלים – חיוניים לשמירַת הצמיחה בטווח הארוך.
מערכת החינוך והישגינו בתחום החינוך חיוניים להשגת צמיחה בת קיימא, והמגמות בתחום זה מדאיגות ביותר. אין לנו מערכת חינוך אחת, יש לנו רבות. אין תוכנית ליבה שמבטיחה שכל תלמיד מקבל את הכישורים הבסיסיים הנחוצים להתמודדות בכלכלה הגלובלית הַמִשְתָנַה כל הזמן. התוצאות שלנו במבחני PISA של ה-OECD מעוררות דאגה, ואנו מידרדרים בדירוג הבינלאומי.
איננו יכולים לבנות את האומה ואת עתידנו אם לא נעניק לכל יֵלָדֵינוּ את החינוך הנדרש בתחומים שֵיָכְשִירוּ אותם לחיים בעולם המודרני. בנקודה מסוימת, ומוטב מוקדם ממאוחר, נצטרך להתמודד עם ריבוי מערכות החינוך הנפרדות ועם הַהֵקְשֵר הפוליטי שלהן, לעצור את ההידרדרות ברמת החינוך, ולהפוך את המגמה.
כולנו מודאגים מהפערים החברתיים ההולכים וגדלים בחברה. באופן טבעי, אנחנו חושבים על הפערים בין מקבלי השכר הגבוה ביותר, לאלו שבתחתית סולם השכר. מגמות אלו גם הן מדאיגות, ולא קל להתמודד עימן, אך שיפור מערכת החינוך יתרום ליצירת חברה צודקת ושוויונית יותר. אולם, כשחושבים על הפערים החברתיים, עלינו להכיר בכך שהפערים הגדולים ביותר קיימים בין קבוצות שונות בחברה שלנו –המגזר הערבי והמגזר החרדי, שבהן מרוכז העוני, ויתר החברה. לכן, עלינו למקד את תשומת ליבנו גם בשיפור ההישגים החינוכיים של קבוצות אלו ובתעסוקה שלהם. זוהי משימה אפילו קָשַה יותר, אולם לא פחות חשובה.
ההצלחה החשובה של הכלכלה הישראלית והמדע הישראלי, כפי שהיא משתקפת בפרסי נובל שהוענקו למדענים ישראליים בעשור האחרון, מבוססת על מערכת החינוך הישראלית של לפני שלושים עד ארבעים שנה. עלינו להשיב על כָּנַה את האיכות של מערכת בתי הספר וההשכלה הגבוהה כֵּאָחַת, אם ברצוננו לשמור על היתרון האיכותי שעליו שגשגה הכלכלה הישראלית, ושבו תלוי קיומה של ישראל.
בהקשר זה, אנו רואים לאחרונה ניצנים של רפורמה חיובית במערכת החינוך, ואנו מקווים שהיא תוּרְחַב ותניב את הפירות הרצויים.
שיפור מערכת החינוך ידרוש גם רפורמות וגם מימון. הממשלה העבירה לאחרונה כלל פיסקלי חדש לקביעת קצב הגידול בהוצאות הממשלתיות, הַמֵלוּוֵה בתוואי ירידה בגירעון התקציבי וביחס החוב הממשלתי לתמ"ג. הממשלה גם הכריזה על כוונתה להמשיך להקטין את שיעורי המס השולי, במטרה לעודד צמיחה. בהנחה שהכלכלה תוכל לחזור לצמיחה של כ-5% - יעד שנראה מעט שאפתני כרגע – אפשר להשיג את יעדי הקטנת הגירעון ושיעורי המס. אולם, אם הצמיחה תהיה איטית יותר, הממשלה תצטרך להחליט האם לקצץ בקצב גידול ההוצאות הממשלתיות, או לוותר על חלק מהפחתות המס המתוכננות, או שילוב שלהם. זוֹ תהיה החלטה קשה ועל הממשלה לשקול את התועלת של סעיפים תקציביים בתחומים שונים, כולל חינוך, כנגד התועלת של קיצוץ מסים.
בהשוואה בינלאומית, ישראל נמצאת בדרך כלל במקום ה- 25-30 בדירוג המדינות שכדאי לעשות בהן עסקים. במסגרת מדד זה, בולטת אצלנו השונות הרבה בדירוג של המרכיבים השונים: אנחנו מצטיינים בָּקַלוּת של השגת מימון ובפתיחות הכלכלה; אבל אנחנו לא טובים במורכבות מערכת המס; ואנחנו גרועים מאוד בבירוקרטיה. אני חושש כי בשנים הקרובות נידרדר גם בדירוג מדד השחיתות. אם אנחנו רוצים לשמר את הצמיחה, אנחנו צריכים להפחית את הבירוקרטיה ולהילחם בשחיתות שֵמֶלַוַוה אוֹתָה לעיתים קרובות. אין אלו משימות קלות, אולם הן חיוניות לַרֵוָוחָה של החברה הישראלית.
הרקורד הכלכלי של ישראל ראוי לציון במיוחד על רקע הַמֵצִיאוּת שבה איננו חיים בשלום עם כל שכנינו, ובחמש השנים האחרונות אף הִתְנַסֵינוּ פעמיים בלחימה. הכלכלה הישראלית, עם הַדִינָמִיוּת והחדשנות שלה, תוכל לצמוח הרבה יותר מהר אם נשיג שלום עם שכנינו – ויש כמובן סיבות טובות בהרבה מאשר צמיחה כלכלית - לקוות ולפעול למען השלום.
הצגתי בפניכם סדר יום שאפתני. אם נצליח לֵהַגְשִימוֹ, ייתכן שבתוך שני עשורים נמצא את עצמנו חיים באחת הכלכלות המתקדמות בעולם.
הָאִם זה אפשרי? בהחלט. אם תרצו, אין זו אגדה. אולם, יִידָרְשוּ עבודה קשה ונחישות, כדי להפוך את המשאלה הזוֹ למציאות.