כאשר שוק חשוב, וקובע רבות בעולם (שוק המניות האמריקאי), עולה, תוך יומי, בכ-3.5% על ידיעה ממקורות לא גלויים, וזאת בעמוד 27 של עיתון בריטי המקושר דווקא לחלק השמאלי של המפה הפוליטית שם, יש לנו בהחלט את הזכות לשאול את עצמנו: האם מדובר ב"קש" או ב"בטון"?
או במילים אחרות, האם הידיעה הזו הייתה שמועה (בצורה של בלון ניסוי), שאכן הגיעה ממי שיכול להחליט על הגדלת ה-EFSF לכדי 2 טריליון יורו, או שהיא הגיעה מגוף אינטרסנטי זה או אחר? האמת היא שלא נדע זאת, אבל קיימת סוגיה הרבה יותר מעניינת, מאשר לבחור בין שתי האופציות האלו.
ההכחשות הגיעו כמעט באותה מהירות שהידיעה עשתה את דרכה, חברות הדירוג ממשיכות את מעשיהן כימים ימימה (מודיס הורידה לספרד שתי דרגות ו-S&P הורידה את הדירוג ל-24 (!!) בנקים איטלקים), ואנגלה מרקל (החצי שיכול להרשות לעצמו להתחייב על משהו) מנסה בכוח להוריד ציפיות, ובכול זאת, השווקים נמצאים שוב בחלק העליון של התנועה החיובית האחרונה.
עובדה זו מצביעה כאלף עדים על דבר ברור אחד: השווקים (נכסי הסיכון) מסתכלים עכשיו על חצי הכס המלאה בלבד! כאשר כל פיפס של חדשה טובה, מזיז את המערכת פלאים, וכאשר מתעלמים מן הבשורות הרעות, אין טעם לחפש הגיון, אלא רק לסמן רמות התנגדות שבהן תנועה זו יכולה להיעצר.
יש המון סטיות שליליות בין האינדיקאטורים הטכניים, והנכסים העולים, אבל נזכיר שסטיות אלו הן רק זאת: סטיות שליליות. כל עוד המגמה עצמה, הנמדדת על ידי שיאים ושפלים, לא יאמרו שהמגמה הפכה לשלילית, לא נוכל לומר זאת סופית. כמו כן, נזכיר שלטווח הביניני, אנו רואים את כל מה שקורה מאז ה-4 לאוקטובר כתיקון טכני של מה שקרה מאז השיא של מאי. לכן, על המשקיע-סוחר לקבוע היטב את מסגרת עבודתו: הטווח, המתודולוגיה, וכללי ניהול הסיכונים, ולפעול רק על פי המצב הקיים ללא קשר עם מה שהגיוני שיקרה מן המדיה.